בס"ד

 

צריכים לעזור-להודות על כל דבר-אנחנו בשר ודם-מצוות-צריכים לעשות.

 

 

יש כל כך הרבה אנשים מבוגרים שנמצאים לבד בבית, שעות ואין להם עם מי לדבר-אפשר לבוא אליהם ולהקשיב להם, לשמוע אותם, יש להם כל כך הרבה סיפורים לספר והם מחכים שמישהו רק יקשיב להם, כן, רק יקשיב...  אפשר ללמוד מהם המון, הרי אין חכם כבעל ניסיון...

 

כל העולם בנוי על נתינה, כל העולם בנוי על אהבה. החיים כל כך קצרים, רק נולדים והימים... כל כך מהר חולפים וכלום לא מספיקים, אף אחד לא מודיע לנו מתי הסוף, אף אחד, יום אחד ו... עוזבים הכול, לא לוקחים כלום... ו... מתים.

אז אם אנחנו כבר יודעים, שיש יום אחרון והוא לא ידוע ושגם לא לוקחים כלום, אז בואו נשאל בשביל מה באנו לעולם? הרי אין סתם.

באנו לעולם לעשות מצוות, כן מצוות, להיות אנשים טובים, לעזור, לכבד, לאהוב את הבריות ואנחנו יהודים, צריך לחשוב חיובי צריך לחפש לעזור וצריך להודות.

 

על זה שקמנו בבוקר ואנחנו לא חולים-כן כל כך פשוט-בריאים.

על זה שיש לנו רגליים-שתיים, על הידיים, על זה שאנחנו שלמים.

על זה שיש לנו אוכל-כן אוכל, לא משנה מה.

על זה שאכלנו את האוכל.

על זה שאנחנו חיים.

על זה שאנחנו נושמים.           

על כל כך הרבה דברים צריכים אנו להודות.

 

האדם כל חייו אוסף וכלום לא לוקח, ככל שהוא לומד, הוא מבין כמה הוא לא יודע. הוא לא מפסיק לרוץ, הוא עצבני, הוא מתוסכל, הוא דואג, הוא מקלל, הוא מקנא, הוא רק רוצה, הוא לעולם לא מרוצה, הוא חולה והוא בוכה, הוא מתלונן, הוא מרעיש, לפעמים הוא קצת אדיש, הוא כל הזמן מנסה לעשות חיים, אבל בסוף הוא מת, כן, קשה לשמוע זאת האמת-מת.

הוא חי כאילו שאין יום אחרון, הוא מתחייב, הוא משתעבד, הוא מתלהב משטויות, ככל שהוא מתקדם, הוא הולך אחורה, ככל שהוא מגיע להישגים הוא מפסיד את החיים.

צריך להבין שהיופי הוא זמני, שהשיער נושר, השיניים נופלות, הפנים מתקמטות, יום אחד מתים, לא ניקך כלום, שלו כל היקום והזמן אוזל.                          

 

כל מה שנבנה יישאר, כל מה שנאסוף יישאר הבית, המכונית, הרהיטים, הכל, רק אנחנו כבר לא נהייה פה ומי יודע אולי עוד כמה שנים כבר לא יזכרו אותנו, דרך העולם. היינו ילדים, זה היה רק אתמול, היום לנו יש ילדים והזמן רץ. היינו צעירים, התבגרנו והזמן רץ והשעון ממשיך לתקתק. 

                 

כאשר אדם יודע ומאמין כולו שיש עולם הבא וכל העולם הזה הוא מבחן אחד גדול לעולם הבא, אז הוא מחפש לעשות מצוות והוא כבר לא ממהר הוא יודע שהכל משמים אין סתם, הכול מלמעלה והשמים צופים בו כל הזמן ובוחנים את מעשיו. הוא יודע שבמקום לאסוף דברים גשמיים שהוא לא עומד לקחת, הוא אוסף מצוות שאותם הוא יוכל לקחת וההנאה מכך כפולה, השכר הוא גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ההנאה שהוא עושה מעשה טוב למען אדם אחר וההרגשה הטובה שמלווה אותו והאמונה החזקה שיש על כך שכר בעולם הבא.

אין אנו יודעים את השכר על כל המצוות והבחירה היא בידינו לבצע כמה שיותר מצוות וככל שניקח אתנו יותר מצוות, השכר יהיה בהתאם.

 

כאשר אדם מבין שרק מצוות הוא ייקח, הוא יעשה כמה שיותר, אז קדימה, בואו נאסוף כמה שיותר, כי הרי אמרנו הזמן אוזל...