"העיקר שיהיה לך בריאות, חיים טובים ובעל טוב". בעל טוב. הצחיקו אותי. אני?!להתחתן?! בחיים לא. מה לי ולמין השני?? בנים הם יצורים אנוכיים שמה שיש להם בראש זה אוכל וכדורגל. איכס, אני בחיים לא אחזיק אחד כזה בבית. הרבה אנשים אמרו לי ש"לא כולם כאלה" ויש בניהם גם כאלה שאפילו מבינים באומנות ומוסיקה, אבל שאני אאמין לשטויות האלה? בחיים לא.
אני בחורה הגיונית, חכמה-לא כמו כל הבנות שנופלות ברשתן של הגברים.ממש לא.
עד אותו היום..
באותו יום הלכתי ברחובות ירושלים, נהנית ממזג האויר.ואז אני פוגשת את אחת מחברותיי עם חברים שלה (כן,כן,היא מהבנות ´האלה´) בדיוק באמצע ויכוח סוער בקבוצה. "אתה לא יודע על מה אתה מדבר" אמר אחד שהיה כמו כל הבנים ש´תמיד יודעים על מה הם מדברים´. והוא לא היה חתיך. טוב... אולי אפשר היה לומר עליו שהוא ´יצור יפה ולא מזיק´, אבל בכ"ז, הוא בן.
נכנסתי לויכוח ופתאום גיליתי שאני באותה דעה שלו, התחלנו לדבר על הויכוח ועל עובדות ושאר ירקות. האם יתכן שיש לי, בת שכלית וחכמה שכמוני, משהו משותף עם היצור הנלוז הזה שיושב לפני? לא. בחיים לא.
אז קוראים לו יעקב. ויחסית לכל הבנים הוא דווקא בסדר (חוץ מהפגמים הבלתי-ניתנים-לשינוי שיש לו בגלל היותו בן, שלא באשמתו) ואנחנו ניפגשים מדי פעם כשאני באה לחברה שלי או כשכל הח´ברה נפגשים.
באיזה מפגש אחד בדוידקה, דיברנו. הוא היה נראה קצת מדוכא ושאלתי אותו לפשר הדבר,"הבנות האלה" הוא אמר "כל מה שמעניין אתכן זה רק קניונים, איפור וסרטים קיצ´יים" הייתי כל כך קרובה להביא לו שטוזה שבדית שטוחה אבל התעשתתי ועניתי לו-"ואתם הבנים?! אפשר לחשוב שאתכם מעניינים דברים יותר מעניינים-כדורגל, מחשב, כדורגל, מחשב.." מכאן והלאה, הטחנו דברי נזיפה והתרעמות אחד על מין השני.
עד שפתאום הפסקנו. שקט.
יעקב התחיל לצחוק, כזה צחוק שהוא כבר התחיל לבכות. מה מצחיק אותו?!נגמרו לו ההאשמות אז הוא צוחק?! לא הבנתי. הוא הסביר " שנינו לא מסתדרים אחד עם השני, את לא עם הגברים ואני לא עם הנשים, אז דווקא בגלל זה יש לנו יותר במשותף, את מבינה?"
התחלתי להרגיש ממש טיפשה, אבל בסופו של דבר עליתי על זה. מאותו מפגש ואילך דיברנו ונפגשנו רק שנינו והיום... היום אנחנו ביחד-מי צריך את הבנים השובניסטים האלה ואת הבנות המתלהבות האלה?! אנחנו ממש לא כמוהם. בחיים לא.
