אני מתחילה מחדש לתוך לוט של אפלה
אני נמשכת יחד עם כוח הכבידה וזה רק מתחזק,
להיתלות בך? האם זה אפשרי?
לקרוא לתוכך זה נראה כמין ראיה עיוורת
שרק אני לא רואה ולא מתבוננת.
הגשם יורד כאילו היה ברד,
והציפורים כבר מזמן אינן.
רק אתה בתוך בועה שקט עם עצמך,
לא מחפש ולא רוצה למצוא אותי.
אולי הלכתי לאיבוד? האם את עצמך את זה שאלת?
אולי אינני כבר חיה ונושמת כיצור נחנקת במקום רחוק מכאן?
השורות כבר ארוכות,כמו הצעדים שאותם אני איתך פסעתי
והמילים לא מתחלקות רק אני נשארת קרה כקרח וחום גופי כבר אינו.
