אַעֲרִיץ שֶׁלֶגך
גַּם כְּפוֹרך אֹהַב
אַף כִּי מַבָּטְךָ קִיטוֹר
בְּגֵוָן כְּחוֹל יָרֹק אָפֹר.
לְסֵרוּגִין רַכָּה, קְשׁוּחָה
אוּלַי תַּהֲגִי עַל חֶרֶב וְרַעַל
מוּעַקְתֵּךְ מוֹעֶכֶת עַל כֹּל שַׁעַל,
אֶזָּהֵר מִבְרָקֵךְ וְאֶחְשֹׁשׁ מֵהָרַעַם.
פְּעָמִים מִסּוֹכְנָהּ כְּנָמֵר הַמְּעָרוֹת
לַמַּחְרִידךְ ולִמְחָרֶפְךְ אֵין חוּס
כְּהֶבְזֵק הַבָּרָק בְּלִי הִסּוּס
בְּטֶרֶם פִּיצוּץ הֲרָעָם.
הֲיִי אֲשֶׁר תואבי, שׂוֹנֵאת, אוֹהֶבֶת
זִכְרִי, יַמִּים חָמִים, מְצֹעָפִים
שֶׁבֶּכִי קָרוּ עֵת הָיִינוּ נִסְעָרִים
מִדְּוַי נֶעֱלַם פְּאַת הַמֶּרְחַקִּים.
עַכְשָׁו, הַנּוֹף רָטוּב
עֲרָפֶל כִּסָּה אֶרֶץ
גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת נִתָּךְ
וּבֵין בָּרָק לְבָרָק.... הֲרָעָם.
