שומע את עצמי מדבר
עכשיו זו את שצוחקת
יכולנו להסתגר בחדר
עד שהחורף יעבור
ויכולנו לעזוב הכל
לצאת אל העיר
כמו מוכנים להודות שהובסנו
שומע את עצמי
אומר לך
אולי הפעם זה יצליח
אולי הפעם, לא נתרסק
אני זוכר את עצמנו
שרועים על אותה רצפה
מחפשים את הרגע הזה
שאחריו שום דבר לא יהיה נכון
שמענו כלבים נובחים
שמענו את עצמנו קורסים
מתפוררים באוויר
ורק הזמן השאיר מאיתנו סימן
על הקירות תלויים תמונות
של בשחור ולבן
שלך נעלמת בחשכה
היינו יותר מדי צעירים, כדי לחשוב
שיש לנו סיבה להאמין בכל
אני שומע את עצמי מדבר
ואותך עונה
לא מצליח להבין מה את אומרת
אז בורח לקצה
שירים חוזרים על עצמם
אלו התחושות, שחוזרות בסיבוב שני
ואחריהן, אני לא מצליח להסתדר
מה זאת אומרת
הרחמים האלה, שאנחנו מלבישים את עצמנו בהם
כמו לא ידענו להסביר
סימן אחר סימן, אני לוקח אותך למסע בחשכה
יום אחד נצא לרחוב, ונתוודה על חטאים
חלונות ראווה גדולים, רגשות עניים
בואי נברח, אני שומע את עצמי אומר
ושומע אותך צוחקת בקול
זה לא בשבילנו
העולם לא מחכה שנלחם
זה מיותר להרגיש
את הקצוות נפגשים
גם את רוצה להיות חשופה
גם אני רוצה לפרט את כל מה שאני מרגיש
בלי להתבלבל, בלי לפחד
וכשהם יביטו בנו כמו במוצג עלוב מארץ חדשה
אני שומע את עצמי מדבר
ואותך, אני שומע בוכה
זה חשבון נפש ארוך,
שלא מגיע לעולם אל השורה התחתונה
בואי, נוותר וניכנס לעולם
הזמן הזה לא מוביל לשלום מקום
הוא תמיד הולך איתנו רחוק
תביטי על פניי האנשים
הם רצו שנהיה יותר אמיתיים
והסודות מגנים עלינו מפני השוטים
והם יגדלו על חשבוננו
שנתחבא בחדר הקטן, ונחכה
שהארץ העזובה שלנו תקום לתחייה
