ראינו את הילדים חוצים את הרחוב
יש ימים
את אומרת
שלא היית מתנגדת
לחזור לשם
אל המקום ממנו לא היינו
צריכים להבטיח דבר
אני מנקה את הפנים
אכזבות תמיד נשמעות כמו סופים
עכשיו הזמן שקט
פעם ידענו להלחם
בלי להכאיב אחד לשני
אני לא עומד בפיתוי
קם ועוזב
כמה אכזבה יש בכאב
שאנחנו לוקחים על עצמנו
את המילים
השארנו רחוק מן המציאות
את אומרת תביט
יש מקומות בעולם שעדיין קיימים
גם אצלנו פריז נשארה שלמה
בראש רצים לי סרטים כחולים
יום אחד אלמד
להישאר רחוק
מכול מגע לא ברור
מביט בעינייך
יש בך משהו זר
שלא הצלחתי להכיר
עד שנהיה מאוחר, וזה לקח הכל
את אומרת, אל תהמר
ואני מחייך
רואה את השוער סוגר את השער
משאיר אותנו מאחור
כמו אז, שרצינו לחצות את הגדר
וגילינו
שהעולם לא שונה בפינת הרחוב
יום אחד עוד נתאהב, את אומרת
בינתיים, מביט על המסך
יש שם מלחמה שלא הכרתי
אולי נרקוד?
את מחייכת
לא כול משפט אפשר להסביר
לא כול מבט מסגיר
יום אחד נלמד את ההבדלים בין טוב לרע
הילדים חוזרים אל הרחוב
יום אחד, עוד נלמד מהם
איך חיים, איך מתים בלי פחד
את שואלת, ברגע של עצב
מי זה הגיבור, לו אנחנו מחכים
אני מתפתה ועוזב
קשה לי לומר לך את מה שרציתי
בסוף זה יעלה יותר
מחבק אותך ויודע
שגם אם המבט שלך לא אומר לי דבר
אני לא אוכל לעזוב אותו אף פעם
זה המחיר שאנחנו משלמים על בדידות
עכשיו, הילדים יחזרו ואנחנו נישאר בשלנו
