אני רואה ילד וגם את אמו מחבקת אותו אני מסתכלת דקה אחת קדימה רואה כבר שהילד אינו רואה את הדמעות בעיני האמא את ליבה הזועק למראה ילדה המדמם הנהג ברח ורק אני שם רק אני ממשיכה להתבונן נזכרת איך היתי קרובה למוות איך נגעתי בשחור ואיבדתי את דרכי באפלה את הריח הזוועתי של גופות המתים את העורבים השחורים שאת דרכי היו מפלסים אני ממשיכה להתבונן האמא כבר עזבה עם מראה מחריד בעיניה הגשם כבר הספיק לשטוף את הזוועות את הדם והילד לא חזר הלך,ולעולם. איך ילד קטן ככה הולך? איך האל מרשה זאת? למה המוות לוקח כל כך הרבה אסירים? בדרכים כל כך אייומות... האם ימצא עולם יותר טוב? עולם בו יוכל לחיות רק הוא ואימו בית שדות פרחים ועצים ירוקים.