הירח שזרח מעל תל-אביב לא הסתיר מבוכתו. הוא איננו אוהב את מלאכתו כאשר הוא בתל-אביב, והימים היחידים אותם הוא אוהב הם ראשי חדשים, שימי חג הם לו והוא איננו עמל, ואיננו צריך להטריח עצמו לזרוח. ואין צריך לומר שהימים השנואים עליו הם ימי אמצע החודש, דהיינו לילות יד וטו.
ברם, עוד זוכר הוא ימים בהם אהב לזרוח בשמי העיר העברית הראשונה, בטרם הפכה לכרך גדול. מתחיל היה את זריחתו ביפו, בשקט המוסווה בשאון הגלים, וחודר באורו העדין מבעד לחלונות בתיה העתיקים. משם היה עובר דרך החולות הזהובים והפרדסים המוריקים אל שכונותיה של העיר החדשה, תל-אביב. וכאן וכאן וביניהם שמחים הכל לראותו, וביותר עולזים במילואו. ובמיוחד היו מייחלים לאורו עוברי דרכים, שלא היו כל הדרכים בין יפו, תל-אביב והמושבות, מתוקנות כל צרכן, וכל שכן שלא היו מוארות, והיה אורו מצילם מן הפחתים, הבורות והשיחין, ומזהירם מפני ליסטים וחיות רעות, שפעמים לבשו דמות אדם.
בכל פעם שהגיע למילואו היה עושה לעצמו יום טוב, ודומה שאף למטה, בעיר החדשה, היו חוגגים, וכל זה לבד מן החודשים תשרי, שבט, אדר, ניסן ואב שתקנה התורה ותקנו רבותינו חגים בהם. בימי תשרי היה נגלה אליהם מבין ענפי הסכך באור המזכירם שכבר נפקדו ונכתבו לחיים, ואין להם אלא לשמוח. בשבט, כשהיו העננים עושים עמו חסד ומסיעים עצמם בכדי שלא להסתירו, היה משגיח מן החלונות ורואה אותם שמחים בזמרת הארץ. בפורים היה צוחק, אם מן לבושי המסכות והתחפושות בנשפים אם מן המבוסמים ומן השיכורים. בליל הסדר היה נגהו נכנס בלט אל הבית אחרי אליהו הנביא, ובלבו עלה זכר היום שהצביע עליו הקבה ואמר לשליחו, כזה ראה וקדש. אך חביב עליו ביותר היה טו באב, שבו היה מטיל אהבה בין הבריות.
אך אט אט עם גדילת העיר החלו אורות הניאון מסנוורים ומסמאים את עיניו. בתחילה היה נלחם בהם, אולם הם נתרבו והוא נתמעט. אך לא נפלה רוחו והוא נלחם בהם בעוז בכל מאודו, עד שבאחד הלילות נתייאש. ומדוע נתייאש? שפעם אחת שמע לשתי בריות שהיו מתווכחות ביניהן אם זה הנראה להם מנורה הוא או שמא הירח.
ומאותו יום שולטים בתל-אביב ביד רמה אורות הניאון. והירח נותר מבוייש ומקנא, מבוייש מפני שנצחוהו אורותיהם של בני האדם, ומקנא באחיו השמש שכנגד תקפו לא יכולה תל-אביב לעמוד.
ואם כן מדוע ממשיך הירח לעלות בתל-אביב? ראשית, מפני שחקק הבורא יתברך שלא יפסיק ממתכונתו ויתמיד גם כאשר אין נזקקים לו. ושנית, שיש תקווה לאחריתו, שהרי ללבנה אמר הקבה שעתידה להתחדש, ולפאר ליוצרה על שם כבוד מלכותו.
