עזבתי אותך בערב השלישי
לא אמרתי מילה
הכול נראה מובן מאליו
כמו סיפור טוב
שבסופו מת הגיבור
מזוודה אחת, מונית
שדה תעופה הומה אדם
מי בורח, מי מתאהב
ישבתי על ספסל קטן
חיפשתי זוג
אחד מזדקן אחת יפה
יד ביד אוחזים, עם שתי מזוודות
ומשקפי שמש
עזבתי אותך
בלי לכתוב שום הסבר
את היית יפה בבוקר
את העצב הדחקת לפינות
אי אפשר להביס כול יום
לנצח עד שלא יהיה מקום יותר
חולצות מגוהצות, סיגריות בכיס המכנס
כול מה שאהבתי
עכשיו מתפרק
כול מה שרצינו
אף פעם, לא שימש אותנו באמת
עזבתי אותך ואת אחריי
נשארת בחדר, הבטת בטלוויזיה
אולי שם מישהו ינחם
ואני בשדה, מבקש כיסא ליד המעבר
ואם אפשר, ביקשתי, שיכבו את האור
תירוצים והסברים
מילאו אותנו עד תום
כבר לא היה לנו דבר להגיד
בבוקר, זה כאב יותר
להתעורר, להניח את היד
ולדעת שרק במקרה היא שם
עזבתי אותך בערב השלישי
טיסה ישירה ללונדון
שינה וספר
רכבת תחתית למלון קטן ליד הפארק
מה שידעתי, כבר לא הבנתי
ואת ניסית להיזכר בשבועות האחרונים
מה יישאר בתוכנות
מה ייעלם שנשכח
זוגות עוברים מולנו
לאן הם הולכים
מי דומה לנו, ומי ימשיך
את היית יפה גם שעזבתי אותך
לא אמרתי מילה שעזבתי
מונית אחת, שדה,
ואז מרחקים
אני מנסה להקשיב לפעמים לזיכרון
מחפש רגשות בתמונות שחור לבן, בבתי קפה קטנים
מדי פעם את כמו חולפת שם, מביטה ונעלמת
את כול התשובות את זורקת לעברי
אני מרגיש, כאילו דבר לא משתנה
לאן עוד נלך, בשביל להרגיש את זה
ועזבתי אותך בערב השלישי
את נשארת מאחור
עם ארון חצי ריק, וכמה קלטות על השידה
עוד רגע, עוד רגש להביס
אי אפשר כול היום לעשות חישובים
מי צודק, מי מרוויח
כמה נחמות אנחנו צריכים
במרחק הזה, אי אפשר להגיד סליחה
אי אפשר לקחת הכול בלי ליפול
אני עוזב אותך בערב השלישי
ואת נשארת בכול מקום.
