מדרש גוסטב 1. הוא חושב: "אין ספור שנים נתמזגו ונתפרדו ונתמזגו עפר ומים ואש ואוויר עד שנתגשמה צורתו השלמה של גוסטב. עכשיו, משנתגשמה, צריך מישהו לדאוג שלא ימות". (יואל הופמן) 2. עור ועצמות בתבשיל מקדיח, ושמש-דאגה קופחת שואבת חלקיקי גוסטב שמצחינים את החדר כולו. וככה שורה גוסטב, בתום הסיר, עָנַנִי ומתפשט, במרחב. 3. מי יצילנו מגוסטב? יותר נכון, מי יצילנו מזה הדואג שגוסטב לא ימות? מישהו ראה את משנתגשמה? אם תראו אותה תגידו לה שאני 4. צורה שלמה. כאילו דבר והיפוכו. אם יש צורה, יש מי שצר אותה, אפילו צר עליה, וודאי שצר לו. ואיך תהיה שלמה ככה? 5. מישהו דוחק בעניין הזה. מישהו דוחק במוות, כבר מזמין אותו לגוסטב, מחמיץ עובדה פשוטה: ידו של המוות היתה כבר בקדרת גוסטב. מישהו דוחק בקץ, כאילו דוחה אותו, ובעצם דוחק בו. אחר-כך יגיד, חבל על גוסטב, צורה לו. 6. עכשיו נשיק עפר ומים ואש ואוויר לכבודו של גוסטב. 7. סליחה, אני כופרת ביופיו של משפט מספר אחת.