סוגרים את השערים מביטים אחורה אולי משהו ישתנה רק הזמן לוקח איתו את כול התשובות ואנחנו נשארים יתומים בלי ציניות, בלי תחושת כאב אין לנו דבר לוותר עליו זה תמיד עושה את זה קל יותר תוכניות טלוויזיה נשארו כמו שהם ואנחנו לא השתנינו מעבירים עוד דף ומחפשים את הפנים שהיו תלויות שם סוגרים נעורים ואחר כך הולכים לחפש המשך בלי אכזבות בלי פחדים אי אפשר כול הזמן לחפש את הניצחון או את ההפסד ערומים מול העיניים שלא חדלו להביט בנו עכשיו אפשר לכתוב את האמת בלי להרגיש מרומים סוגרים את השערים ומביטים אחורה תוכניות טלוויזיה שרצינו להיות התגלו, מציאות בלתי נגמרת רצינו לאחוז במשהו אבל הוא החליק מאיתנו סוגרים נעורים מביטים אחורה דם, פנים כועסות חרבות בתוך הבטן מישהו עוד ידע, לספר את הסיפור מה רצינו להיות? ממסגרים תמונות ישנות ומניחים במחסנים מביטים בזה בזה מה נשאר לנו? בלי תמימות, בלי כאבים אולי נכתוב משהו, כדי שלא נשכח את ההמשך תוכניות טלוויזיה המשיכו בלעדינו ואנחנו רק זכרנו את המנגינות סוגרים נעורים, ומה הלאה? יש עוד סיפור לספר מביטים בדלתות הנעולים אין לנו צורך יותר להסביר הרי לא היינו יותר מכול זה והשלם התפורר, ברגע שלא היה לנו דבר חדש מביטים במראה, מה רצינו להיות? מגע אחד, ופנים עצובות ביומנים הישנים בוודאי הכול יהיה שונה גם לזמן יש מלחמות משלו.