אינטימיות
אחת המלים הטעונות בחייו האישיים של האדם - של כל אדם!
אבן בוחן בחייהם של אנשים רבים לחיים של משמעות ותחושה של קיום היא ביכולתם להגיע לאינטימיות עם ה"אחר". כשבזה טמונה ראיה כפולה: האחר שהוא הזולת העומד למולך, ומהצד השני האחר המוחלט שהוא האלוקים וכלשונם של חכמי הקבלה "לית מחשבא תפיסא ביה כלל", ומזווית שונה- האחר שנמצא בתוכך פנימה שהוא חבוי בפנים עמוק כל כך עד שאפילו אתה כבר לא מכירו (ואולי מפחד מלהכיר...).
מהי אותה האינטימיות משאת נפשם של רובא דעלמא?
ההגדרה לאחר הוא כמשהו לא מוכר זר ומנוכר שאינך יכול לבוא עמו במגע פיסי או מילולי. גם אם אלה קיימים הרי שהם נגיעות ודיבורים הנמצאים בגלות שאינם מבטאים את התוכן הפנימי של ההתרחשות הנפשית. חומה אטומה וגבוהה המסתירה את עצמה.
הזרות נובעת מהתפיסה החיצונית של הדברים, הראיה הפיסיקאלית מטריאליסטית של המציאות. אין לאן לשאוף מעבר למה שהעין רואה ומכיוון שכל מה שהעין רואה זה מה שיש, הרי שממילא כל שאיפה כבר נעשית למיותרת. ראיית העולם המפצלת בין האובייקט הקפוא והמאובן לבין הסובייקט החי התוסס שדם זורם בעורקיו מביאה את האדם לייאוש, לתחושה חריפה של בדידות וחרדה. אדם כזה מחפש את ההתגלות שתביא לו את כוכב הגאולה. הוא מחפש חיבוק חם ואוהב, אולי גם לטיפה או דיבור נוגע ללב היוצא מן הלב. באותה שניית המטמורפוזה של תהליכי החשיבה (שאולי באותה ההזדמנות תחזיר לו גם את השאיפה לשאוף ולרצות) האדם יכול לגלות את הסובייקטיביות שבאובייקט שמחוצה לו. הוא מבין שהוא כבר לא לבד ויש חברים שמקשיבים ויש מי שמביט עליך והוא לא חושש להסתכל בבת עינך כי הוא רואה את ההשתקפות של עצמו בתוכך - דרכך. הוא נפגש אתך בגובה העיניים כי שם אתה נמצא, הוא מתגלה אליך במלוא הדרו מתוך מבט של ילד פשוט מבט פשוט קצר, ובפשטות זו הוא גואל אותך מבדידותך, מעניק לך את הזכות לזכות בעצמך מחדש כאדם הרואה את הזולת האחר בתוך עצמך. הוא היה חבוי שם מתחת לאף ומתוך הרגל לא שמת לב, והוא בסבלנות אין קץ ממתין למרות הכינויים המאובנים האובייקטיביים שהענקת לו באזמל המנתחים שבראשך. באותה נקודת המפגש שבין זוגות העיניים שבה כל מבט רואה את זולתו ואת עצמו כפי שהם, נוצרת האינטימיות שצעיף של צניעות חופף עליה כחופה.
רק באותו המקום, הפשוט, שבו נוצרה האינטימיות יכולה להתרחש ההתגלות האלוקית האינסופית במרחב האנושי הסופי המוחלט.
