זה היה יום אחד. לא כ"כ יום, ולא כ"כ אחד, לפי ההגדרה המקובלת, אבל בכולופן הכל נראה אותו דבר. השמש החמימה (לא פה אבל בכללי) ליטפה בקרניה המטאפוריות ,את השדות המטאפוריים, המוריקים כביכול, ולמען הסר ספק, מוריקים מלשון "ריק" לא מלשון "ירוק". למען האמת "הזמן עובר יום שעה שבוע" לא היה מטאפורה כאן, שעה אכן הייתה שבוע, רק כאן ניתן להבין את מתנתו הנפלאה של הזמן ,הוה אומר: השיעמום. השעמום היה הבידור העיקרי לתושבים פה, כל שבת(הוה אומר פעם ב-7 שנים) התמלאו מגרשי השעמום מפה לפה. בכל זמן אחר הם היו ריקים ,זה היה משעמם מידי. הבעיה הייתה שנניח והיה אקשן במקום, כולם היו משועממים מכדיי להתעניין. ומשום כך החברות המובילות בסחר באקשן, לא היו מעוניינות להשקיע במקום, למעשה הכל נתמרח בעצלתיים על מי מנוחות, שהיו עצלים מכדיי להיבקע, ולהכיל לתוכם את המתדפקים על פני השטח שלהם. למען הסר ספק, יום במקום נמשך כסיבוב מלא סביב הציר, אף אורגניזם מתועד לא הצליח לשרוד את כל התקופה הזאת, אפילו המומיות כבר התפרקו ונעשו לאבק למעשה נעשו לכל דבר אחר, כי כל האופציות היו אבק..... אם הייתה מתרגשת לפתע מלחמה, אחוזי הרייטינג שלה היו גבוהים מאוד מאוד... היה לזה פוטנציאל אדיר, כי יכול להיות שאולי אורגניזם אחד היה מסובב את ראשו לכיוון המקלט מכוסה האבק ,ואישוניו היו מתרחבים במיקרון אחד.... ואם הוא היה נשאר לצפות בפרסומת, יכול להיות שהוא היה אפילו מתעניין במוצר החדש, אשר יש לו פוטנציאל לשעמם את זמנו באופן ששום דבר אחר אינו מסוגל...... אבל הוא היה שונה, הוא חלה במחלה הנדירה המכונה "עניין", אפילו היה לו תסמונת אמפתיה קלה, זה היה הדבר האאוט סיידרי ביותר שהוא היה יכול לבקש.... אקט שהוא לא עשה מעולם, כי זה היה כרוך בתנועה של הלסת ולא למטרות שיעמום. הלוואי שהוא היה רגיל הלוואי שהוא היה "וונ אוף דה קראוד" הלוואי שהייתה לו המידה הנכונה של אדישות! טוב הוא לא היה בדיוק סוטה, הוא אף פעם לא הלך סתם לשם עניין הוא לא עדי כדי כך חולה. אבל עכשיו הוא התעניין יותר מתמיד, למעשה הוא גם היה הומלס, לפי כך הוא לא יכל לעסוק במלאכה לשעות הפנאי החביבה אל כל אורגנזים חי, הוה אומר בהיה בתקרה, הוא מקסימום יכל לבהות בשמיים. ואת זה הוא עשה מושא ההתעניינות הזמנית שלו, הוה אומר גרם שמיים חדש, שנראה כעומד לשבור את גרמיו הוא, שכן הוא היה בשלבי נחיתה מתקדמים. על השטח שהכיל בין השאר את פני המקום מכוסי האבק. וגם את ראשו מכוסה האבק..... לא פלא שגרם השמיים לא זיהה אותו.. פתאום כל חייו עברו לפניו. הוא היה אומר "כסרט נע". אילו הוא היה חושב שזה שווה את המאמץ שבפתיחת פיו, ואילו הוא היה טורח אי פעם, לברר מהו "סרט נע". כל חייו הוה אומר כמחצית היום, (שלפי חישובים לא מדוייקים נמשך ב93 שנה) עברו והיו. הדבר הבא שהוא הרגיש הייתה תחושה מוזרה בראש, ואח"כ כלום, הוה אומר הוא לא שם לב להבדל, כי גם לפני כן לא היה כלום ,אבל איפשהו בתת מודע עצב בודד עוד העסיק עצמו בנסיון להגיד את הכלום החדש...... אולי מחר יהיה טוב יותר. ת"א 2004