ומבדידות חשבתי שאת אמיתית יום אחד אני אבוא ואגע אולי אשבור את כול הכלים מונית אחת לשדה התעופה ומשם טיסה לילית את בוודאי ישנה עיר זרה ושלג שנערם ליד מפתן הדלת מהחלון את לא רואה דבר מבדידות דמיינתי שאני בא אלייך כמו במקרה, מופיע מול הבית שלך לא יודע מה לומר סגרתי את הכול לפני שנים ועכשיו את רוצה שאסביר לך איך חיים בלי כיוונים כול המטרות נעלמות רק החלומות נשארים מבדידות אני מבקש אותך שוב מציע לך לנסוע לעיר אחרת שם אולי נרגיש שייכים ואת מספרת לי על עבודה, ואנשים שמצאת זה אף פעם לא קשור לחיים תמיד יש משהו שנלווה ואז נאבד כמו במכה אחת אני מדליק סיגריה ובחשכה זה נראה כמו אור מסנוור מדמיין שזו את שעומדת מולי עם חיוך עצוב שותקת את נותנת לי לקחת הכול ולא להשאיר שום כתם דמיינתי שאני בא אליך לגלות מחדש את כול מה שלא היה לי אף פעם אני מספר לך על תמונות שזרוקות בארון ועל ילדים קטנים, שמפחדים אותי את מספרת לי על עבודה טובה, מכונית וכרטיסי טיסה כאילו איבדתי אותך תמיד זה נצח עד שזה מתחיל מחדש מבדידות אני מדמיין שזה לא נכון תמיד אני חושב שיש עוד מקום לטעויות רחוק מאיתנו איפה שהכול מתחיל בוודאי יש עוד כמה כמונו שמדמיינים, שיש להם זמן לבזבז את מספרת לי, על אהבה חדשה חלומות גדולים, ואיך את כבר לא מי שחשבתי שאת ואני מנסה לזכור איזה אני, את מכירה יש בי משהו בפנים שמאבד משמעות כול פעם שאני עומד מולך ומתוך בדידות, מדמיין איך שנינו נוסעים אל מקומות שלא היינו בהם מעולם כן, ואת מביטה בי משועשעת יש איזה ליצן בתוכי שגורם לך לחייך כמו ילדה קטנה ויש בי מישהו, שגורם לי לדמיין, שזה אמיתי עיר זרה, שני אנשים זמן שנתקע משם לפה רוצה להגיד לך תביטי סביב, יש אנשים שלא מבינים איך חיים בלי להרגיש את זה בפנים את הולכת לעבוד ובערב פוגשת חברים מבדידות אני מדמיין שזה בסך הכול משהו זמני שהייתי איתך, דמיינתי שזה לא קיים ואת אומרת, אתה תמיד מרגיש חלש את מביטה בי, נכנס למכונית שדה התעופה, טיסה בצהרים מבדידות, דמיינתי שאת מבקשת אותי שוב שהתעוררתי, ירד שלג בקצה השני של העולם.