מעשה באדם נחמד , לא מיוחד, אך מאד כשרוני.
שחר שמו. יום אחד הגיע לעירו נפח.
זה לא אמור להיות סיפור גדול כי הרי נפח באים הרבה לעירו. אבל שחר החליט שיש משהו בנפח הזה. משהו שונה. הוא הרבה יותר מסתם נפח.
התחיל שחר לפתח ידידות בינו לבין הנפח, נקשרה ביניהם אחוות רעים עמוקה, עד שיום אחד התחיל להסתמן ויכוח. הנפח החליט שהמקצוע שלו אכזרי מדיי, כי כשמנפחים דבר כלשהו הוא הולך ומתכלה . שחר שמע את הסיפור וכעס על הנפח. הדברים הגיעו לידי כך שיום אחד אמר שחר לנפח:"אתה יודע מה ידידי? נפח אותי, נראה מה יקרה."
הנפח שכבר כל העניין די חרה לו , קם ממקומו בחמת עכשוב וצעק:"אל תשכח שאתה ביקשת." שחר החל מאותו יום להתנפח. הנפח עבד קשה מאוד, אבל הוא לא וויתר,הוא היה חייב להראות לשחר שניפוח הוא דבר מסוכן. שחר גדל מיום ליום. עד שיום אחד הדבר הגיע לידי כך שהוא לא יכול היה לראות יותר ממטר לפניו. מה שאומר ששחר ראה רק את שחר, את עצמו. ההמשך ידוע, אדם שרואה רק את עצמו, אינו אדם בכלל ואינו ראוי להיקרא כך. הנפח ניסה לשכנע את שחר לחזור לשחר האמיתי, הטוב. אך שחר לא הסכים. חרה לו כל העניין אך הוא לא וויתר. באחת הפעמים ששחר נפגש עם הנפח , הנפח אמר לו:"מילה אחת ואני מתחיל לכווץ." "אין על מה לדבר" ענה לו שחר . "אבל שחר" פתח הנפח בנימת תחנונים,"אבקשך".דמעות נקוו בעיני שחר ושחר אמר "אבקשכני תמיד" ,"אך התביישתי ממך".
