[ליצירה]
מעלה מחשבות
על איך שאנחנו כבני אדם נקשרים בצורה מסוימת אל אחרים, וכך לא נותנים להם להשתנות. הם יושבים לנו בראש בצורה מסוימת, ולפעמים הדרך שלהם לחזור אל עצמם ולתת לביטוי האמיתי שלהם לפרוץ היא פשוט... להיעלם לנו מהחיים. והם חוזרים אחרת, חדשים, מאווררים, ואנחנו מגלים כמה שאנחנו תקועים בעבר, לא רלוונטיים. ואולי עם קצת אומץ אנחנו יכולים לעדכן את המערכת החושבת שלנו בנתונים חדשים ומרתקים, ולקפוץ קדימה. ואם נתרגל להיות אנשים אלסטיים אז אולי... אולי כבר לא יהיה צורך במעברים דרסטיים שכאלה בעולם שלנו.
תודה על ההשראה שהובילה למחשבות שלי, כל הכבוד!
