[ליצירה]
שזה כמו לענות 'לא הבנתי אז אני מעצבנת אותך חזרה'.
השיר אמנם מעורפל, אבל לא חסר פשר.
למשל - הקפוח המעונה, האוכל את הליבת התפוח במקום להשליך אותה, חש כלוא בתוך עצמו. 'לברוח' הוא דו-משמעי - גם 'לנוס' וגם 'לנעול בבריח'. הוא נועל את עצמו מאחורי רחמים (על העולם, חס על כל פרט ולא מוכן להשליך דבר), בוז (לעולם המענה אותו, ולזבל האורגאני הממלא את העולם), רחמים (על עצמו, הכלוא), וסלידה (מעצמו, חסר האונים), ובוז (לעצמו).
לגבי הסלאשים - כנראה מיותרים. לא נורא.
[ליצירה]
יש שם מנגינה. אין ספק. אבל לא כזאת מנגינה אני כותב.
אתה מכיר את זה שאם אתה לא מכיר יצירה היא מזייפת (התוים נשמעים צורמים, לא תמיד יש הרמוניה) ואחרי שאתה מכיר את היצירה היא זורמת ולא מזייפת בכלל, לפעמים היא אפילו יפה. רק אם שומעים אותה פעם ראשונה זה שונה. לא מזייף.
[ליצירה]
אם אתה רוצה שקוראים ישמעו את המנגינה שבתוך המילים אתה מוזמן לאמץ חוקי הרמוניה , מינימום חריזה כלשהי .
תציץ ב"בלוז בין הערביים" שלי ותשמע מוזיקה.
[ליצירה]
יש שם מנגינה. אין ספק. אבל לא כזאת מנגינה אני כותב.
אתה מכיר את זה שאם אתה לא מכיר יצירה היא מזייפת (התוים נשמעים צורמים, לא תמיד יש הרמוניה) ואחרי שאתה מכיר את היצירה היא זורמת ולא מזייפת בכלל, לפעמים היא אפילו יפה. רק אם שומעים אותה פעם ראשונה זה שונה. לא מזייף.