[ליצירה]
אני מתנצלת מראש אם אני פוגעת - כבר שמתי לב שכשאנשים כותבים על חוויה קרובה אליהם קשה להם לנתק אותה מאיכות הכתיבה. אז אני לא מתייחסת לתוכן אלא רק לצורה, כרגע. את מגזימה מאוד מאוד עם השלוש נקודות.[...] מאוד. מאוד מאוד, אפילו. למעשה, להשתמש באפקט הזה ארבע עשרה פעמים באחת עשרה שורות זה יותר ממוגזם. זה קוטע את הקריאה ואיתה גם את הרעיון ואת ההבנה שלי. אני מדגישה את זה כי לדעתי זה קריטי; סימני פיסוק אמורים לעזור לטקסט להביע את עצמו, לא להרביץ לנו עם פטיש בראש כשהם רוצים לומר "שהיה" או "היסוס". דבר נוסף - מספרים כספרות בגוף הטקסט צורמים בעין. עדיף פשוט לכתוב את השם של המספר, כמו שהוא.
בהצלחה.
[ליצירה]
ביקורת - אם את לא מעונינת, נא לדלג.
מושלם,זה ההרגשה שלי איתך. <=זה צ"ל זו
מושלם,זה רגע שלנו ביחד.
מושלם,זה מה שאתה גורם לי להרגיש. <=חזרה על השורה הראשונה, בלי שום חידוש. מיותר.
אנחנו אוחזים אחד בשני,
ואז איכשהוא אחרי סוף סוף<=אחרי סוף סוף? לא חוקי תחבירית וגם לא מצלצל הגיוני.
שמצאנו אחד את השני,אנחנו נאבדים ביחד.<="נאבדים" צורם, בדרך כלל לא משתמשים בשורש הזה ככה. אובדים, או הולכים לאיבוד.
אנו נסחפים בנהר שהסוף שלו הוא רק ההתחלה.<=בלי קשר לדיוק, הרעיון במשפט הזה כבר נטחן ונלעס פעמים אין ספור.
כשאתה איתי,
אני מרגישה את המחיצה שבין שמים לארץ.
הבנתי,
שהדבר היחידי שמפריד בניהם הוא אנחנו.<=בניהם צ"ל ביניהם.
וכדאי לעבוד עוד קצת על הפיסוק - לא צריך לשים נקודות בסוף כל שורה. הקטיעה עצמה מספיקה, בדרך כלל. הרעיון עצמו פשוט מאוד, וכבר ראינו אותו בווריאציות ונות [ולא כל כך שונות.]
[ליצירה]
זה לא מרגיש אותו דבר,עינב, המיוחד הוא שכל אדם כל כך מיוחד אין תחליף-יש משהו אחר במקום...
תאספי את הכוחות לא להתעסק בשאלות האלה אין להן סוף...זה רק יזיק לך...תסתכלי קדימה....