כמי שדעתו צלולה, כשלבסוף יצא ממנה שוב לא ידע איך לא יצא מדעתו מזמן כשהתחיל לתמוה אם דעתו צלולה. שכן האם אפשר לומר בהיגיון על מי שדעתו אינה צלולה שהוא תמה אם דעתו הייתה צלולה (ס.ב)
[ליצירה]
זה קצת מבולבל (גוף ראשון/גוף שלישי) וחסר ניקוד, אבל אולי דווקא זה מה שמדגיש את הטירוף לכתיבה. ממש לשפוך מילים, בקצב הדיבור...
זה משעשע ביותר.
תמשיך לכתוב! (בעצם לך אני לא צריכה להגיד את זה...) :-)