(החינוך מחדש של האזרחית ק.) ------------------------------- (מהתלה) הוחלט לשים אותה בתא מבודד ומאובטח. המקום בנוי היה כמעט כמו כספת בעלת מספר קירות פלדה כפולים. פתח אחד בלבד היה קיים באותו חדר משוריין, מכיוון אחד בלבד, ומאחוריו שומר, מהצד החיצון, זה שמקבל את הבאים בשער, לחינוך מחדש. חדר כספת מצומצם, עמוס מכשירים, לרבות א.ק.ג, ושאר חיישנים לבדיקת מצב הדופק, אימפולסים חשמליים בזמן נתון, רמת הזעה, וכו' מרותקת בכוח רב לכיסא ברזל כבד ויצוק, רגליה פסוקות קמעה, נעולות באזיקי פלדה, ידיה אזוקות אף הן מאחורי גבה, ומולה מרצדים כמעט ללא הפסקה, אינספור קטעי סרטים ערוכים, של אותו האקט. אך בגלל התקדים של אותו התפוז המכני המפורסם ההוא, כבר נזהרים לא להחדיר חומרים מעורר קבס בזמן שמול עפעפיה הפתוחות, מוקרנים ללא הפסקה קטעים חוזרים ונשנים של אותו עניין ממנו צריכה האזרחית ק. להיגמל. הנושא המוקרן באותם סרטים בוורסיות שונות ומשונות, הוא תמיד אותו נושא: מישהו מוכר או לא מוכר, מתכוון להרים משהוא, נניח בחדר האמבטיה שבביתו, הוא מתכופף, וכשהוא קם, הוא עושה זאת בבת אחת, במהירות, בלי להיזהר, בתנועה גולמנית שמאוד אופיינית לגברים, וראשו נחבט בכל הכוח במדף שמעליו. לפעמים יש דברים על אותו מדף, בקבוקונים קטנים , או סתם ענייני טואלט השגורים בחדרי מקלחות, והראש של המסכן, נחבט בעוצמה, ודברים נופלים עליו, והוא יוצא משם חבול, אבל בעיקר דאוב עם ידיים על הראש, במקום שבו חטף את הזצ', ממשש את "הבונקלעך" החדש שצץ זה עתה על המצח. תמיד אותו אקט, אבל באינספור וורסיות שונות. כל הזמן בני אדם שבטעות נתקלים במשהו, תוך כדי תנועה, וחוטפים בומבה לפרצוף, ויוצאים בשן ועין תרתי משמע. הקטעים מוקרנים מול עיניה ברצף בלתי פוסק כל היום וכל הלילה. ברור היה שבהתחלה היא תהנה מאוד, תתגלגל מצחוק, הרי בשביל זה שמו אותה במתקן הזה, כדי להיגמל מהחלק הסדיסטי הזה של האישיות. זה היה הרציונל שמאחורי תוכנית הגמילה של האזרחית ק. שתצחק ותצחק ותצחק במשך שעות על גבי שעות, כאשר מול עיניה מוקרנים ללא הפסקה אנשים תמימים, שמתנגשים בכל מיני חפצים בטעות, או שמחליקים ככה סתם בלי שום התרעה מוקדמת, ספלאש לתוך הבוץ למשל, וההבעה – אוי ההבעה ההמומה שלהם באותו חלקיק שניה, כשהם מאבדים את שיווי המשקל שלהם, פתאום הכול נופל להם מהידיים, המשקפיים שלהם נופלות, אם יש להם כאלה, הכול מתלכלך להם, והפרצוף האבוד הזה, ההבעה חסרת האונים כשהם מגששים אחרי המשקפיים כסומים. הכי יפה אם הם נתקלים מיד אחרי זה, שוב במשהו, עוד נגחה אחת לא צפויה לקיר או למדף - 2 במחיר אחד זה כבר שוס שמשכיב אותך על הרצפה מרוב צחוק. אבל היא הייתה קשורה ב 4 גפים, ככה שיכלה רק להתגלגל מצחוק בלי הפסקה, אבל לא מעבר לכך. הרעיון הוא שאחרי כמה ימים רצופים של סרטוני נפילות, היתקלויות, התנגשויות מביכות, זה יהפוך לבסוף לבלתי נסבל, לעינוי לא אנושי, לסבל בל יתואר, בסופו של דבר היא אמורה להיות מותשת כליל, ומצחוק היא תעבור לבכי, ולקריסה מוחלטת. ולכשתצא לעולם החופשי רפלקס הצחוק כבר לא יופעל יותר בראותה אדם אחר בקלקלתו. הרבה מידיי מכל דבר הרי ממאיס, זה לב רעיון הגמילה. בהתחלה זה נראה כמלחמה אבודה ממש: כל קטעי הפספוסים האפשריים הוקרנו מול עיניה ללא הפסקה יום וליל, קטעים בהם אנשים אהובים, או אהובים ביותר, נחבטים לפתע בראשם, באחד המדפים העליונים במטבח או בדלת ארון או בשידה כשהתכופפו לקחת את נעלי הבית, ואז הזדקפו לפתע וחטפו בכל הכוח איזה ידית או שפיץ ישר לקודקוד, והאזרחית ק, לא מפסיקה לצחוק. אנשים שמועדים מחוסר משקל פתאומי אחורנית עם סל מלא דברים שבירים, או אדם קופץ ממכונית נוסעת כדי להשתעל בחוץ ולא להפר את הדממה במכונית באופן לא נימוסי, אנשים שנופלים מהאופניים לתוך החול, נשים שמסתבכות לרגע בהליכה מהירה באיזה קפל של שמלה מגונדרת ומשתטחות על הרצפה עם דמעות בעיניים, ותחושת עלבון נוראית, או סתם אנשים ששמים להם רגליים תוך כדי ריצה, והם נופלים ומשתטחים... אופסס ! סליחה !!!!!! ממש לא בכוונה..... לפעמים האזרחית ק. הייתה מוציאה מפיה איזה: "אויישששש" ארוך כזה שנפלט לכל אחד מאתנו כשהוא צופה במישהו שנחבל חזק מול עיניו, וזה לרגע כאילו כואב ממש לך באותו מקום.... אבל בקצה שפתיה גם אז נשאר חיוך סמוי ושקט של מי שמחזיקה את עצמה באופן מאוד מנומס לא להתגלגל מצחוק – כי באמת שלא יפה, אבל מה לעשות, שאי-אפשר להתאפק ? כל פעם זה הצחיק אותה מחדש. עוד ברנש חביב דופק בטעות את קדקודו האומלל בעוצמה באיזה מדף עמוס או שפיץ של איזה רהיט, והרעש שזה עושה, והזעקה היוצאת מהגרון ביללה על קולית, היו גורמות לה גם אחרי 4 ימים רצופים של הקרנות חוזרות לפרצי צחוק היסטריים בלתי נשלטים. אבל האפקט המצטבר עשה, לבסוף, את שלו. פרצי הצחוק הגדולים שהיו מלווים בדמעות מרוב צחוק, בכאבי בטן הולכים וגוברים, ובלסתות כואבות, הלכו ודעכו אט אט, הכוחות אוזלים, ומעיין הדמעות שהיה מלווה בלתי נמנע הפך אט אט לדומיננטי יותר, ולבסוף ליחיד במערכה. לא היה לה עוד כוח לצחוק. נפילות מצערות, התנגשויות מביכות, המשיכו להיות מוקרנות ברצף חסר רחמים, וכעת האזרחית ק. מותשת כליל התחילה פשוט לבכות ללא שליטה, עד שמעיין הדמעות התכלה גם הוא, ונשארו רק יפחות יבשות, ומשיכות אף מלוות ביבבות חרישיות, שנשמעו כנות לחלוטין בהתחשב בנסיבות, ועוד בלי אפשרות לקנח, או לנגב, כי ידיה קשורות היו. לבסוף נרדמה. אור ליום חמישי בבוקר שוחררה האזרחית ק. מהמתקן לחינוך מחדש, תוך שמפעיליו יכלו לציין לעצמם בסיפוק רב שהשיטה הוכיחה את עצמה. האזרחית ק. החדשה חתמה ברצון רב על כל המסמכים שמאשרים שרפלקס השמחה לאיד הוכחד אצלה כליל. כעת אפשר יהיה להפיץ את השיטה אצל האנושות כולה. כי אם אצל האזרחית ק. זה הצליח, זה יצליח אצל כולם: רפליקות זולות שמגחיכות את היצור האנושי כבר לא עושים לה את זה יותר. פאשלות של אחרים, התנגשויות בלתי מתוכננות, שיבושים מביכים, שיכולים לגרום לכל אחד מאתנו לגחך לעצמו, כבר לא מצחיקים אותה יותר, אלא גרמו לה רק לתחושה נאה וראויה של צביטה בלב והשתתפות כנה בצער. חסל סדר, אותו הומור הכי נמוך שרק אפשר. האזרחית ק. שוחררה ובאותה שניה שפתחה בתנופה את הדלת המשורינת לאור השמש שמבחוץ, הגיע לשם בדיוק המטופל הבא: האזרח א. למתקן לחינוך מחדש, לצרכים אחרים לגמרי, אלא שהדלת הכבדה נפתחה בדיוק לתוך פרצופו, הזבנג היה חזק מספיק להעיף אותו אחורנית, נועד בשביל הפתוח כשסביבו עפים ונופלים כל הניירות שהכין, והוא אוחז במצחו הנפוח, המום ומילל בכאב... אנשי המעבה וצוות החינוך האחראי מאחורי האזרחית ק. קפאו לרגע ועצרו נשימתם בהתבוננם בה בציפייה דרוכה. לא נדע לעולם אם רגע מבחן זה היה מתוכנן בקפדנות מראש או אלתורו המדויק להפליא של גורל המתעקש לשעשע עצמו ללא שום התחשבות מסוימת בצורכיהם של בני האדם. האזרחית ק. לא אכזבה, לרגע אמנם היו פניה אדומים כולם, והיא נראתה כמכווצת את שפתותיה ומהדקת אותם כמי שעושה זאת כדי להחזיק עצמו בכוח לא לצחוק, עיניה כמעט יצאו מחוריהן, אבל זהו. ההתרשמות היא לעולם בעיניי המתבונן, ופניה של האזרחית ק. החדשה היו הרי מאז ומתמיד התגלמות התום והטוהר. היא יצאה לחופשי. סופית. הדלת הכבדה נסגרה מאחוריה. ואז היא פרצה בצחוק, כלל הסכרים נפרצו, בהתקפת צחוק כזאת שכל מה שהיה שם בפנים היה כאין וכאפס, ונדמה היה לרגע שכל העולם סביבה מתגלגל מצחוק ביחד איתה, משועשע ללא תקנה, הכי נמוך שאפשר. בצער רב אנחנו מבקשים לבשר: החינוך מחדש של האזרחית ק. נכשל כליל.