לפני כל פעולה מאיר היה מכנס את כולנו בחדר התדריכים, פורש מפות, פותח תצ"אות ותולה פלקטים עם טבלאות שציירה המש"קית ת"ש כי היה לה משעמם בבוקר.
מאיר היה מצביע על צירי הליכה ומקומות מסוכנים. אנחנו כבר הכרנו את השטח היטב, איפה יש מוקשים, איפה נפצע כוח לפני שבועיים ואיפה הטנק חטף סאגר. היינו ותיקים בעסק.
ירון הקשר כבר התחיל לזמזם שיר שיהיה מילות הקוד שלנו "אני לא יכולה לראות אותו, מפריד בנינו ים" וכולנו הסכמנו שזה שיר מצוין שמסמל את אימא שרה לנו שאנחנו בחו"ל-תיאלנד, דרום אמריקה, אוסטרליה או ארצות הברית, רק לא פה.
אחרי התדריך כל אחד הלך לסדר את הציוד. יונתן ואורי הלכו לחתום על תחמושת לנשקי הצלפים ולכולם, ירון הלך לקשר לקחת ציוד ולהכין את מילות הקוד, אופיר וגל הלכו לקחת אמצעי תצפית, עומרי ואריק הלכו למודיעין, יואב ודניאל בדקו את ציוד החבישה וכל השאר ארגנו ציוד, חתמו על תיקים, ציוד מיוחד ובדקו את אמצעי הלילה, השיפצורים, הסוללות והנעליים.
בן הקמ"ן הגיע, כרגיל מרושל וכרגיל עם סיגריה ביד, "הפעם אתם נתקלים בטוח, סמכו עליי". סמכנו.
בערב היו תרגולות. הפילו אותי פצוע וקיבלתי עירוי, זה היה לא רע כי היה חם ודניאל שמר את השקית במקרר אז הייתה הרגשה נעימה בורידים.
בבוקר, אחרי המד"ס, המשכנו ללמוד צירים, אותו קריאה ומילות דיווח. בדקנו שהכול מוכן ושום דבר לא חסר לפי הרשמ"צים. ארזנו את התיקים ארבע פעמיים, שלוש למסדר ופעם אחת למרק הטבח שהגיע עם נקניקים יבשים. יואב כרגיל התרוצץ בין האנשים, מחפש מי יכול לקחת לו את הציוד כי "נו, אין מקום בפק"ל חובש, אתם יודעים את זה". גל הביא צעצוע חדש, מחסנית טרור, עוד פריט שצה"ל לא ידע איך לקרוא לו אז הוא הוסיף ליד את המילה טרור או חבלה. שישמע טוב.
ירדנו למטווחים, רוב הנשקים היו מאופסים למעט של הצלפים. אצלם הנשקים תמיד צריכים איפוס מה שמעכב את כולם עוד שעה, אבל אנחנו חי"רניקים מקצוענים ובתוך חמש דקות כבר נרדמנו.
תחקיר אחרון-הפעם הסמאו"ג מגיע לתחקר. בן 40, מדי ב' שמישהו התבלבל וחשב שהם א', עם סוודר צבאי שקיבל בבקו"ם וכומתה של צנחנים, כי ככה מתקדמים יותר מהר. לסמאו"ג יש נטייה כל פעם לשאול את אותן שאלות, את אותם אנשים, לגעת באותן נקודות תורפה ולהזכיר לנו שהוא היה פעם המפקד של היחידה שלנו ולכן הוא מכיר את כל הנהלים ושלא ננסה למרוח אותו. אה, ושנמאס לו מהתפקיד הנוכחי.
אחרי שהכול הסתיים לקחנו את הציוד וירדנו למטה לנקודת יציאה. שעה אחר-כך ירדנו מהטרמפ באמצע שום-מקום, או כמו שהאמריקאים אוהבים להגיד "drop zoon", הסתדרנו במעגל מסביב למאיר מחכים לטקס הקבוע.
מאיר כרע במרכז המעגל, התיק לידו, אלא שהוא חיפש באפוד, בכיסים של המדים ובתיק. בפעם השלישית שמאיר עבר על הווסט נוי התחיל להילחץ, שארלי ניגש למאיר ושאל אותו עם הכול בסדר. מאיר נתן לו את המבט של המ"מ בטירונות ואמר לו לחזור למעגל. עכשיו גם אסי נלחץ. גל, הסמל, התקרב למאיר בהליכה שפופה, יד אחת על ה-m-16 והיד השנייה על ניצב הסכין שלו. זה סימן שהוא או עצבני או לחוץ. גל שאל "איבדת את הבקבוק?" ומאיר ענה "נראה לי ששכחתי אותו בחדר" עכשיו גם אני נלחצתי. הסתכלתי על אריק וראיתי את הפחד זוחל לו לתוך העיניים, מבלי לפגוע באף אחד, אריק מב"ש וראה כמה דברים בחיים שלו.
"אין לנו שביבים של אומץ" הוא לחש לעצמו ואני חשבתי עלייך.
מאיר הסתכל על כולם ואמר "אין ברירה, זה מה שיש ועם זה ננצח" אבל המשפטים של בה"ד 1 לא ממש עודדו אותנו. "אני עולה מול 'יהלום', מודיע לו על הבעיה ואנחנו ממשיכים תנועה".
הוא עלה מול 'יהלום', הסמב"צית הייתה בהלם "אין לכם שביבים?!", מאיר אמר שלא.
דקה אחר-כך הסמאו"ג עלה בקשר "23, כאן משנה קודקוד יהלום, למה אין לכם שביבים? רות עבור"
"קבל שאני השארתי אותם ב'מסגרת', רות עבור"
"קיבלתי, אני שולח לכם 'כרמל' להוציא אתכם רות עבור"
"רות, אין צורך, אנחנו נסתדר"
"גם הכוח שנפגע לפני שבועיים שכח את השביבים וחשב שהוא גיבור"
"משנה יהלום אנחנו נהיה בסדר, נעים ל-'לא' רות עבור"
"כאן משנה, רות סוף"
מאיר הסתכל עלינו וסינן "כוס-אימא של השביבים, אני הולך עם החושים והלב" וסימן תחילת תנועה. כולם התרוממו לעמידה, מסדרים את התיקים על הגב. הסתכלנו אחד על השני וידענו מה שתמיד אתה יודע כשאתה מגיע לפה-למי זה משנה בכלל, כל עוד אתה נשאר בחיים, אתה יוצא שבת.
תגובות