בס"ד

מרוב התעסקות
בכאב של אתמול
שכחתי לטפח
את החיוך של מחר.
מרוב שרציתי
לשכוח הכל
מצאתי עצמי
בוכה, כי נגמר.

רציתי לשמוח,
להיות מאושרת,
אך במקום לפרוח
לפול שוב בוחרת.
וגם אם אצחק,
אדע בלבי-
שהדרך הזו
כלל לא בשבילי.

ועכשיו כשרואה
אותך עם אחרת
לחיות רק איתה
נשמתך אז בוחרת.
מדשנת עוד ייסור
מדלגת על העבר
ועכשיו זה כבר ברור,
זה היה- ונגמר.

זכרתי רבות,
בחרתי לשכוח.
אך גם כשאנסה
אין לאן לברוח.
כי כל זכרון
חקוק בלבי
זכרתי שהיית
הכל בשבילי.