בס"ד

הוא פסע בשביל שסימן את מסלול חייו.רגליים ארוכות שצוברות מרחקים.מקרבות אל השלמות

הוא צעד בין הצוקים שסימנו את בעיותיו,הנחלים שסימלו את תענוגותיו והעננים ששיקפו את חלומותיו.הוא התבונן סביב והסכים בהשלמה שאכן אין טעם יותר להמשיך במסלול שבכל מקרה נראה כמוביל לאבדון.מדוע עליו להמשיך להתאמץ בדרך,להזיע,אם יכול הוא למצוא את הדרך הקצרה יותר?

סימפוניה נוגה של בטוהבן התנגנה ברקע כשנפרד מכל מה שהרכיב את חייו,התקוות שלא הוגשמו,אהבות שלא מומשו,הציפיות שהוכזבו,החסרונות שמצא.הכשלונות שספג.

בצידי השביל הבחין הוא מידי פעם בפרח של עידוד,חיוך של הצלחה,נשיקה שבאה מאהבה.אך הללו  נראו לו מעטים ולא מספקים לאור כל הרע שנצבר בחייו.

. לכל אלה,הוא נופף לשלום בחיוך,כשצעד בשביל שסימן את מסלול חייו,השביל שהוביל אל הסוף,ידוע ובלתי ידוע.

והוא,הוא רק בן 18.18 וקצת.והחיים שביגרו אותו מהר מידי נשקפים בעיניו הכהות

 גשם של סוף ספטמבר החל לרדת,והטיפות נזלו על שערו ,מרטיבות את פניו ,כמו הדמעות שכבר מזמן הוא למד לעצור.

הוא צעד מעבר לקצה,והמנגינה,עמדה מלכת.