כוכבים נדלקים ביום הכיפורים
ואני, לפיד בוער, מכבה אותם בלאט
מתיישב על המיטה בין ערימת ספרים
נשכב על המיטה, נרדם לאט
חולם חלום ישן-חדש של חוסר ודאות
פוסע על שבילי חצץ בדרך אל האין
אל ערפילי הזמן באין אחוז ראות
איך ממרחק של תודעה קלטה אותי העין
לבנה מתעגלת ביום הכיפורים
מביטה בי מבעד לחלון המסורג
יושב על המיטה עם קובץ סיפורים
בשבילם זו תענית, בשבילם זה יום של חג
הולך, יושב, עומד, שוכב, צולל, צולל למטה
בין אלמוגי סגולה ותכלת מטמונים של רוח
עולה לנשום רוחות עזות, תראה לאן הגעת
עולה השמש והנה פס אור עלי מרוח
שמש חזקה ביום הכיפורים
צורבת נפשותינו המתענות עלינו
שוכב ספון באפילה בבית האסורים
אולי נגזר שאקבל את עונש עווננו
נע בין מערבולת של חרון ושל תחינה
אם יפתחו השערים מי יעמוד בפרץ?
ואם בלב האבדון תשרה עלי שכינה
מי יראה פנס נדלק בלב עיי ההרס?
שמש שוקעת מיום הכיפורים
שופר עליך ישראל, זו זעקת אבות
מי היום הצדיקים ומי הם הכופרים?
יש לי שאלות לרוב אך אין לי עוד תשובות
תגובות