את כמו בובת זכוכית קטנה,
שבירה,פגיעה ומיוחדת.
את הולכת בדרך הנכונה,
אבל לא זו שאליה את מיועדת.
אותו נפח תמים ומוכשר
קיווה לתוצר משובח.
אך התוצאות לא היו כמו שציפה,
ובמקום זאת - הוא קיבל אותך.
וכל ערב היה הוא מטיח אותך ברצפה,
ולמחרת מדביק חזרה את הרסיסים.
ובלילות היית שוכבת במיטה,
מביטה אל השמיים ומתפללת לניסים.
מה רב היה כאבך אז,
עד כמה סבלת ועד כמה בכית...
תהיי חזקה,בובה שלי,
שלא תישברי - את עשויה מזכוכית.
תגובות