איש הלטאה כרע על ברכיו בעומקו של הבור מוריר את שרידי העפר מעל המזבח," אבנים שחורות. שחורות מחורבנות , תואמות את האופי האכזר של זה שלא יקרא בשם ושעליכן הוקרבו קורבנות רבים בשם אמונה כוזבת." מילמל לעצמו, "הגיע שעת הפרעון!".
בזיכרון שהלך ועומעם ידע איש הלטאה כי בימים רחוקים איש פשוט היה, יפה תואר שדמות אדם לו.
זיכרונו האחרון בדמות זו גרם לשרירים האדירים להתכווץ בתשוקה ארוכת שנים לשים ידיו על צווארו של זה שאינו נקרא בשם.
היה זה יום אביב נזכר, שטוף שמש וריחות פרחים כשעמד מול אהובתו בעודם ממתינים לכוהן הכפר שיסיים את ההכנות לטכס איחודם. "יפה היתה אהובתי, יפה כחמה ברא בלבנה" חשב איש הלטאה "שאם לא כן לא היה חומדה זה שאינו נקרא בשם."
עננים שחורים יורקי ברקים הופיעו מעל הכפר מסתירים את עין השמש, מפיצים את המשתתפים באימה לכל עבר, זה שאינו נקרא בשם נכנס לכפר רכוב על סוס שחור מכונף שכולו להבות.
"שלי היא וזכות אלים לי עליה, והיו לא תהיה לאיש" שאגו העננים.
"עבור לא תעבור" נעמד מולו העלם "לא תעבירך לעולמך האפל, שלי היא ונתון לא תינתן לך."
גשם מצחין ירד בעת שחזרה אליו הכרתו, בתחילה לא הבחין שכן רץ בטירוף בין שרידי הכפר העשנים מחפש את אהובתו ורק לאחר שהתיישב מתייפח ביאוש באדמת הבוץ החרבה הבחין בכך.
קשקשים נוקשים כיסו את גופו מכף רגל ועד ראש. מבעד לקשקשים התנענעו שרירי ענק כאילו רחשו חיים משלהם.
באימה מצא פיסת ראי שבורה והביט במה שהיה ראשו נזכר ביאוש בגולגלות הדרקונים הפזורות בעמק הנהר.
רק לאחר שנים ארוכות הבין כי אף האלים מחויבים הם כלפי חוקים עתיקים מהם. חוק שלימים יתקנה בשם " חוק שימור האנרגיה " – לעולם עליך להחזיר את שלקחת אף אם בצורה שונה, ועל כן פיצה אותו היקום בעוצמת מלחמה מול עוצמת אהבתו שנגזלה.
"ובכן" מלמל לעצמו איש הלטאה מקשיח גופו לקראת קרב "עכשיו או לעולם לא." מרים את איזור חלציו ומטיל מימיו על המזבח.
כדור האש פגע בו מיד, מותיר סימני חריכה על קשקשי חזהו וזורק אותו לאחור.
" מחלל הקודש" רעמו השמיים, "שלם תשלם בחייך."
"לדיראון עולם תהיה פחדן ארור" שאג איש הלטאה " הראה את עצמך פנים מול פנים."
"ומדוע שאעשה כן ליגלגו השמיים " בעוד שאר האלים נאספים לבדוק על מה המאומה.
"מחויב אתה לחוקים עתיקים ממך, קורא תיגר אני עליך ועליך להופיע מולי ולהתמודד מולי פנים מול פנים" שאג בזעם איש הלטאה.
מלמול עבר בקרב האלים הצופים " אכן כן " נשמעו לחישות, " חוק היקום הוא."
" אכן כן " ליגלג כדור האש הענק שהופיע מול איש הלטאה "הנני".
לכבוד לשכת המידע הממשלתית, מרכז מידע גלקטי, אגף שלוש לידי הספרן השמיני.
רב שלומות.
תזכיר שלוש מאות ארבעים ושבע בעניין מנהגי הילידים.
מנהג עתיק יומין מצוי בקרב תושבי כוכב הלכת הרביעי הסובב סביב שמש בינונית מדרגה שלישית כי הנערות המובאות לחופה מניחות מנחת פרחים טריים על תל עפר קטן המצוי במרכזו של מכתש ענק שקירותיו מפויחים. כתבים עתיקים מציינים כי בעמק התרחש קרב איתנים בין זה המכונה ביראת כבוד "איש הלטאה " לבין אלי העולם העתיק. הכתבים מציינים כי במשך עשרים ושבעה יום בערה אש בעמק, האדמה רעדה בעוצמה שגרמה לעצים ליפול ולבתים לימוט.
כמו כן מציינים הכתבים כי בשוך הרעש גששים שיצאו מהכפר מצאו את גופתו של זה המכונה "איש הלטאה " כשחיוך של שלוות נפש שרועה על הפנים האיומים, וקברו אותו תחת תל העפר בסמוך למזבח אבן עתיק ומנופץ.
בשל מדיניות אי התערבות בחיי המקומיים לא נחפר התל לצורך אימות המידע, אולם אין ספק כי מדובר באמונה תפלה נוספת בכוכב פרימיטיבי זה.
עם זאת ראוי לציין כי טענתם של זקני הכפר כי מאז הקרב הגדול מעולם לא הסתירו עננים שחורים את אור השמש, לא פגעה רעה ביבולים וכל ילדי הכפר נולדים בריאים הוכחה סטטיסטית כנכונה.
בכבוד רב
חוקר שמונה מאות שלושים ושניים לגזרה ארבעים ושלוש בחוג הסרטן.
תגובות