המים רחשו מתחת לגשר שמחבר את החניה מתחת לרידינג ואזור המועדונים של הנמל. סחפו בשקט עוד חול אל החוף.
כל כך כאבה לו העין. נפוחה וכחולה. הוא לא יכל לראות את זה. אבל הוא יכול היה לדעת שהחריץ הצר שדרכו נשקף העולם מצד שמאל לא יכול אלא להוביל אותו למסקנה שכנראה שהיא כזו.
"ישר לעין, קיבינימט". הוא נשען על הגדר הכחולה של הגשר."ישר לעין". הוא ניסה לגעת בה, אבל הזרם שעבר והרעיד את גופו היה משכנע מספיק בשביל לא לחזור על כך.
"היית חייב להתחכם , נכון?" שאל אותו אסף."היית חייב להתעסק עם החבר שלה".
עוד לא עברו שבועיים "והיא כבר יוצאת עם מישהו אחר". הוא הניח את המצח על המתכת הקרה, מרגיש את מחזור הדם שלו זורם מעלה והחוצה.
"אז מה תעשה? זה נגמר, דורי. אין מה לעשות". הוא הרגיש איך הדברים מטיחים בו עוד מהלומה.אבל העין כאבה יותר. לא היה לו כוח אפילו לנזוף בחבר על העידוד הנהדר. איזה מזל שהמים לא מספיק קרובים כדי לשקף את בבואתו."תתגבר, בן אדם".
הוא הוצף מחשבות רעות. הבולטת נשארה זו ממקודם. זו שדחפה אותו לקום לעברה. המחשבה שאותו 'הוא' היה הסיבה שהם נפרדו. הוא ראה אותה בערך שניה אחרי שהם התיישבו על הבר. יושבת מחייכת אל מישהו אחר את אותו החיוך שחייכה אליו שבועיים לפני כן, מלא אהבה, הערצה כמעט. ועכשיו, מעבר לבר, מצחקקת, מרטיבה את שפתיו בנשיקה. רק שבועיים לפני כן. הוא הרגיש איך הקיבה מסרבת לקבל את הבירה התוססת לקרבה. היו לה דברים יותר דחופים לעכל. היא נשענה לעברו והביטה בעיניו והוא מצידו חייך אליה, והניח את זרועותיו על כתפיה. חברה של אסף ראתה אותו מתקבע במבטו אל מעבר לבר. היא תקעה מרפק קטן לאסף ולחשה משהו באוזנו. אסף הביט תחילה מעבר לבר, אימץ את עיניו, ואז הביט בחברו המהופנט.
"אחי , עזוב אותך". אמר בקול שהתגבר בקושי על המהומה שהתרוצצה בראשו של חברו. דורי הרגיש איך הנשימה נעשית כבדה. סמיכותו של עשן הסיגריות במקום הביא אותו לקוצר נשימה של ממש. הוא שאף אוויר מלוא נחיריו. "אני חייב להירגע" מלמל לעצמו. "ג'ק דניאלס".
הרוח הקרירה נשבה על פניו וחידדה את הצריבה שהלכה והתפשטה אל הלחי. האלכוהול שבגופו ויתר על תפקידו המסורתי כמטשטש והחליט, רק הפעם, לנסות לחדד את החושים. התוצאה היתה תחושה שכל הפרצוף נפוח, שנבעה מהרחבה של כל כלי הדם בפנים. אותם כלי הדם שרק רצו שיניחו להם לנפשם, להתמודד עם הטראומה. לפחות הוא לא צריך להקיא. אין זמן להקיא עכשיו.
"אני חייב להגיד לה משהו", אמר דורי לאסף.
"אולי כדאי שתגיד את זה קודם לי, מה אתה אומר?" שאל אסף בחצי חיוך. "אין בעיה, תיגש אליה, אבל אני רק רוצה להיות בטוח שלא תעשה מעצמך אדיוט". דורי עדיין מקובע על הזוג.
"תראה אותה", סינן דורי, בקול שהיה הרכב של הפתעה ואכזבה. "אני לא מאמין". חברה של אסף בהתה בהתרחשות מהצד ושתקה. תחושת המחנק חדרה לריאותיו של דורי. הזוג ממול נראה היה כאילו שהולחם בשפתיו. היא עצרה לאוויר ושתתה מהיין. שנייה אחר כך שבה להרעיף עליו גילויי אהבה. דורי חש את הלב נחמץ, את הבועות הקטנות תוססות ועולות בגרון, את העורקים שבצוואר מתרחבים. עשן הסיגריות צרב את עיניו והחיש דמעה לפינתה של העין. רק לא לתת לה לצאת."ג'ק דניאלס".
הוא הרים את הראש מהגדר וחשב שהוא עומד להתעלף. הדם נמלט מהראש בבת אחת והתמונה הצרה החלה להסתחרר. הוא חיזק את אחיזתו במעקה. "יורד לך דם, קח", חברה של אסף הושיטה לו מפית נייר. הוא הצמיד אותה בקושי לאזור שבו ניחש שהוא מדמם. את הניחוש ביסס על פי הנקודה שבה יכל להרגיש את הדופק הכי חזק.
דורי הרגיש את הוויסקי צורב את דרכו במורד הגרון. הצריבה לא היתה קרובה בחומה לזה שחש בפניו. שפתיו היו יבשות והלשון צמאה. הוא הדליק סיגריה וינק אותה עמוק לריאותיו בשאיפות קצרות ותכופות. הסיגריה התקצרה מהר, ממש כמו הסבלנות שלו. המוזיקה הלמה באוזניים יותר ככל שכוס הוויסקי התרוקנה, כאילו המשקה מפנה חלל בראש כדי שתיווצר תהודה טובה יותר. אסף הביט בו במבט מודאג, מתאפק. בוחר את המילים בקפידה. "מה, אחי? הכל בסדר?".דורי לא הסיט את המבט.
"מה זה אומר?" שאל את אסף. אסף הביט בו מבלי להבין. "מה זאת אומר מה זה אומר?".
"מה זה אומר שעוד לא עברו שבועיים והיא מתנהגת ככה?". דורי טלטל את הכוס השטוחה במעגל.
"מתנהגת איך?" אסף שאל, חשש קל מתגנב לקולו.
"אני אגיד לך מה זה אומר" המשיך דורי, כאילו לא שמע את השאלה, מניח למחשבותיו לצאת,"זה אומר שזה לא קשר חדש.זה מה שזה אומר. זאת אומרת שהיא מכירה אותו לפחות, ואני נותן לה קרדיט, שבועיים. אתה מבין מה זה אומר?"
"אחי – "
"זה אומר שהיה לה לאן לעזוב. ואני נזהר לא לומר סיבה לעזוב". הוא חש את הכעס נבנה. גם אסף חש בזעם הגובר. הכוס עדיין מיטלטלת במעגל, ריקה לגמרי. דורי רקם את מהלך הדברים בראשו. ראה בדמיונו איך פגשה אותו באותו הערב שיצאה עם חברות שלה. חייכה אליו והוא אליה. הוא ניגש, היא הסכימה והוא התקשר למחרת. 'למחרת' היה יום לפני שהקשר ביניהם הסתיים. "אני מרגיש כל כך מטומטם . אני חייב להגיד לה משהו".
אסף לא הספיק אפילו להושיט את היד. הוא רק ראה איך דורי צועד אל הצד השני של הבר ועצר סמוך אל הזוג. הוא ראה את הבעת ההפתעה על פניה מתחלפת במבוכה , מתחלפת בחיוך מבויש. הם החליפו דברים ובולט היה שדורי לא הביט לעברו של הבחור בכלל. אפילו לא כשהיא החוותה בידה תנועה של "תכיר זה". דורי התעלם ממנו לחלוטין. באיזשהו שלב היא הסתכלה על הבחור במבט של חוסר נעימות והוא הניח יד על דורי. דורי הפנה מבטו לאט, וחייך חיוך מתנשא.
"אני שי. אני יושב כאן" אמר ההוא.
"יקירי, בעולם שלי אתה לא קיים. בכלל" . היא עקבה בעצבנות אחרי מהלך הדברים.
"אבל אני כאן , לא? לא?" שאל אותה. היא חייכה במבוכה.
"לא ממש", אמר דורי ושם לב שהיד של שי עדיין מונחת על כתפו. "אבל כדי שזה לא יהיה בכלל לא , הייתי ממליץ לך לסלק את הטלפיים שלך מהכתף שלי, מהר".
"באמת?"
"ממש מהר".
הדברים אכן קרו מהר מאוד. שי שלח מבט אל עבר הכניסה משם הגיע עוג מלך הבשן, שתפס את דורי בצוואר בכוח עצום שתאם את מידותיו ושיגר אותו אל מעבר לגדר. הוא מצא את עצמו בחוץ, לפני שהספיק להרגיש איך הוא מתחכך באנשים בדרך. גל קור היכה בו. מלך הבשן דחף אותו מאחור , ובעוד הוא מסתובב לראות מה קרה נחת אגרוף עצום ומהמם בשדה התעופה עין שמאל, ישר במרכז. הוא הרגיש חום אדיר ושמע קול פיצוח קל. הוא הרגיש כאילו כל הפרצוף שלו התפוצץ בבת אחת, ומעצמת ההדף כל הראש ניתז לאחור כשהוא מושך אחריו את הצוואר הכתפיים ולבסוף את שאר הגוף, ארצה בחבטה.
"גאון. היית חייב להתחכם עם בעל הפאב, נכון?" הרוח שרקה באוזניו, "תן לי אני אנקה לך, אתה סתם מורח" אסף אחז במטלית ומחה את קילוח הדם שהתעקש להמשיך לגלוש במורד העין , חצי שעה אחרי. לדורי לא היה אכפת. "יאללה בוא נעוף מפה". הוא ירק מעבר לגשר והתחיל לצעוד לעבר החניון.
"משהו אחד טוב לפחות יצא מזה" אמר.
"מה?" שאל אסף, מחייך בציפייה.
"לא שילמנו על השתייה".
תגובות