כל הדרך נסענו במהירות המותרת
והדמעות זלגו במהירות אסורה
מה ששטף והציף בי את אותה ההרגשה
והכביש סואן
כמו הראש שמלא במחשבות
ושוב אותו הכעס מאותן האכזבות
ואתה נהגת
בוחן את הדרך,מביט קדימה
נדהמת פתע לגלות
שלצידך עיניים אדומות
מבט עצוב וחסר מנוחה
אז עצרת אותנו לצידי הכביש
מנסה לעצור את הדמעה המלוחה
ושתיקה.
ושב חלפה איזו מילה
ושתיקה.
המשכנו אל הכביש המהיר
כאילו ששם תמצא התשובה
וכשהמרחק שהיה ביננו
הצטמצם אל הרגשה בודדה
ובדיוק כשהתמרור סימן שאין יציאה
הבנו ביחד וכל אחד לחוד
שזה או לדבר או שהכל הולך לאיבוד
והפער שנפער לו פתאום
ביננו
הזכיר שאין ברירה
אנחנו שנינו באים
ממקומות כל כך אחרים
אז אני לא יודעת איך זה נגמר
או מה הקור הזה בעצם אמר
אני רק יודעת שהגעתי חזרה
עם חיוך
ותקווה גדולה
דרך חזור תמיד כל כך מוזרה....
תגובות