מתיישב ליד השולחן
במסכים, מהבהבת מלחמה
בחוץ, יש פנס אחד שמעיר
את הלילה הזה
קצת יותר ממה שאני יכול לקבל
מוציא פנקס מן המגירה
רושם שמות
מספרים ישנים
את מי את עוד זוכרת
מכול הזמן שעבר
אמרת שאת הולכת לכמה שעות
שתיתי קפה, ולא אמרתי לך מילה
יצאת מן הדלת
לא רצתי אלייך, אחוז טירוף
אולי רצית שאומר לך
באמצע הרחוב
שהאנשים מסתכלים
והמונית מחכה
שאני עדיין מסוגל לבטא
את כול מה שאני כותב במכתבים
שנשארים במגירה
אבל נשארתי, עם החלון פתוח
מביט אלייך
נכנסת למונית צהובה
מבקשת מהנהג, שייסע
הדלקתי טלוויזיה
ראיתי איך החדרים
הופכים קטנים פתאום
לא זוכר מאיפה, התמונות האלו שעל הקיר
לא זוכר, מי צלצל ודיבר אלי
במסכים, הכול משתנה תוך רגעים
ממלחמה לבדיחה, פרשנות למה שלא היה
ואני מנסה להיזכר בנו ברגע אחר
אולי באמצע הפארק, מניחה את ראשך על כתפי
מספר לך סיפור ישן
ואת צוחקת
תראי איך הכול נמחק
הפנקס מלא בשמות
כתובות ישנות, אנשים שלא הכרתי
את מי את אוהבת
שאת לצידי בלילה?
ואני מתחבט, מתלבט
בין אלף דרכים
למקום שאתקע בו, עד שלא אוכל יותר ללכת
שופך את הקפה
נשען על המעקה,
הרחוב שלנו, לקוח ממקום אחר
אולי הייתי צריך לצבוע גם את הבית
מדי פעם, זורק מבט אל הדלת
מתנועה או תחושה, אולי תיכנסי
אולי הייתי צריך לרוץ אחרייך, לקחת מונית
לדעת לאן את הולכת
בשירים שכתבתי לא היו תשובות
לא הכרתי את הפנים, לא זכרתי מבטים
ולא היה לי מה לומר לך
אז מה הייתי אומר לך עכשיו?
תגובות