חזרתי לכתיבה בכאילו חרוזים,

מנסה למצוא מרגוע לעצבים-

בעזרת צילם, נקודות, פסיקים.

נוהג כמנהג הפסיכים,

ואולי, צריך לומר, הפיסחים,

שרגלם חסרה וגופם מנותק

ממגע עם הארץ, עם המציאות.

ולפתע, גם אני חש מרוחק,

כשליבי מחרז מילים בשרירות.