יש וכזב לבי

וכבד לבי עד מאד

נוכח מחשבות

של אותם דמדומי ערב-

מעט לפני שהכל גווע.

ואאחוז באותה

זריחת חמה

כאותם אצבעות

המנסות לאחוז קרן אור

כאותה כף יד קמוצה

ורגיעה של: לנשום ולנשוף, לעצור.

עלץ לבי

כי נזכר הוא

באותה קרן אור,

באותם אצבעות

ובאותה לחישה

של: להמשיך ולשוב ולחזור.