יש וכזב לבי
וכבד לבי עד מאד
נוכח מחשבות
של אותם דמדומי ערב-
מעט לפני שהכל גווע.
ואאחוז באותה
זריחת חמה
כאותם אצבעות
המנסות לאחוז קרן אור
כאותה כף יד קמוצה
ורגיעה של: לנשום ולנשוף, לעצור.
עלץ לבי
כי נזכר הוא
באותה קרן אור,
באותם אצבעות
ובאותה לחישה
של: להמשיך ולשוב ולחזור.
תגובות