בְּנִי צָמַח לוֹ כָּאֶרֶז,

לְנֶגֶד עֵינַי הַמִּשְׁתַּהוֹת

וּבַפְּלִיאָה רוֹאוֹת בּוֹ רָז

וכל אשר נותר על קנקנו לתהות.

יַלְדִּי גָּדַל וְשָׁכַח נְעוּרָיו,

כְּצֶמַח מְטַפֵּס חַג אֶל עַל,

מַבִּיטים אֲנִו בְּעֶרְגָּה כהוריו

נשכח תלמודו בגלגל.

בְּכוֹרֵי טִפֵּחַ אֶת חֲבֵרָיו

וחשק בדרך הרחוב

לֹא שָׁמַע בַּעֲצַת הוֹרָיו,

סָמַךְ עַל דַּעַתו ונותר החוב.

כְּגֶבֶר אֶל גֶּבֶר הַיּוֹם,

דְּבָרִים כְּדָרְבָנוֹת יֵאָמְרוּ,

נותרה האמת ולא הביום

מוּטָב כָּךְ מֵסורך ודעתך יגרו.

שׁוּב בְּנִי מִדַּרְכךָ כיום,

הִצָּמֵד לישר ולַטּוּב,

אזי תותר ללא מום

ודרכך תאבד ללא שוב .