את היית לי שמש, ויקרנו פנייך אור יסוד
אני הוכיתי בסנוורים, ולא אוכל בפנייך הבט
עולמי סבב אותך, ואת עצרת מלכת
לא הארת את דרכי, ונטמאה בערפל
כל הימים כבה לבי, צרוב כאב תמיד
זולת לילות שלושה, אז דעך כאבי לאורך.
תגובות