עם סגולה/איציק לביא

לא ארץ של חלב ודבש,

רק ארץ של אנשי נחש,

לא טוהר ואמות מידה,

לא נימוסים ולא תודה.

לא אהבת אחים בכלל,

למי אכפת אם לא תגדל,

לא עבודת ברוכת כפיים,

רק צעקות והרמת ידיים.

לא ארץ של כרמים ונוף,

לא ארץ של חמלה,

לא לעמוד בתור ורק לדחוף,

ומכל מעשה לגבות עמלה.

לא ארץ של פרחים,

זו ארץ של סכיני הפרחחים,

לא ילדות ותום וכיף,

רק דרכים בשביל לבלף.

הן עם סגולה- נבחרי אלוהים,

ולכל הגוים אנחנו מראים,

שפעם היינו במקום הראשון,

והיום בקושי במקום האחרון.

ואני שואל:איפה השירים של יהורם גאון ?

                ואיפה התלמידים הלומדים בצימאון?

                ואיפה העם היושב בציון ?

               ואיפה האהבה והזמר והרון?

ובליבי ישנה תקווה,

שעל הכול עוד נתגבר,

שתשוב האהבה,

שנתחזק ונתעורר.