א.
אם תפסע בסמטאות מוכות ההלם
הבט סביבך, המום וביישני
ראה מגדל, ניצב לו לתפארת
עטוף פירות ולחש ריחני.
והמגדל עודנו בבנייה
רק פועלת יחידה לבד ניצבת
בלבוש סרבל, כפפות היא עטויה
עוסקת במלאכת המחשבת.
מערבלת את הזמן עם המקום
יוצקת פנימה מלט של שמחות
כורה עצים ומבעירה ספקות
ומאחה אלפי שברים של הצלחות.
ב.
רגע.
הופנמה התובנה.
זה לא הזמן והמקום.
ויש שנים רבות לפרוח
ויש לשבור קצת את התום.
הוא עצמאות ירכוש
ולב בוטח
ילמד לדעת נפש שוקקה
ימצא את מקומו בשטח
ואז יידע.
המועקה.
ג.
אולי זה הוא.
אולי אתה.
אולי אני בעלטה.
ד.
לחות כבדה חונקת
ואין אוויר לנשום
ואיך שנים שלא הבחנתי
בקושי שבחום.
גם אש שורפת
גם אהבה הורסת
כשהיא איננה במקומה
לו רק נדע מתי לגעת
נוכל לשאוב אור, נחמה.
ה.
וקול צחוקם נשמע עדיין
וזיכרונם מכה בלי רחמים
ילדי רחוב, ילדי שמים
פוגעים, רומסים, תמימים.
ו.
להיחבא בין הקירות
לשאוב כוחות מהדמיון
לטבוע בגלי דמעות
ולא לבטוח בהמון.
לחפור גומה, להתכנס בה
ללבוש שחורים, להצטמק
שלא יראו – אני קיימת
לנשום לאט. להיחנק?
ז.
להתגלגל בתוך רוחות של פרא
לצעוד חופשי על ההרים
לבגוד בכל שהאמנתַ
ואז לחזור, קרוע לגזרים.
לזכות בחיבוקו של אבא בשמים
להתכרבל, לתת לו ללטף את המכות
להישבע שלא תנטוש אף פעם
ובדממה, לייחל אל הבאות.
ח.
לסעור, לרקוד את המילים
להסתחרר סביב כל האותיות
ללמוד לכתוב, ללמוד להתבטא
וללקט יחדיו שנים של הזיות.
לחלום את הסיפור
להיהפך לבת המלך
לרקום בדים של אשליות
לטוות עתיד נסתר בפלך.
ט.
לפרוט על כל המיתרים
לשיר את נשמתי המבוקעת
לקול צלילי גיטרה וחליל
לזעוק, להתפקר כמשוגעת.
לנגן לתוך תוכי את השתיקה
לצרוח שיר של מישהו שכוח
לחייך אל השקיעה עם המפרֵט
לזייף את התקווה אל תוך הרוח.
י.
לצלול במתיקות הרטובה
להתמכר למלח הצורב
להשתחרר ולאבד את הצורה
של הגוף המשווע, הרעב.
לחוש את המים מחיים
לתת לשלווה להתנחל
לשקוע בחולות הבוציים
בין גל לגל ללמוד להשתחל.
יא.
לגעת בכל שביל, בכל סלע
לטפס במעלה דרכי עפר
להכיר את הארץ וישוביה
לזכור את הדממה שכבר תופר.
יב.
לצחוק נדהם אל מול השמש הזורחת
לקרון מאושר מיוחל
לטעום סיפוק, לדעת יופי
לדעת שיחדיו נוכל.
לזהור בשלל אורות הלילה
לדהור על כר של כוכבים
לגלוש על פני קרני ירח
להישאר מאוהבים.
יג.
להישרט
ולדמם נחיל לוהט
לחבוש את הפצעים הישנים
לשאת שברי מאמצים
ולא להתייאש מהשנים.
יד.
להמשיך. להמשיך. לא לשכוח
יש תקווה תמיד, כל זמן, כל עת
יש כיוון לכל אוושה נשכחת
גם אם לפעמים אתה מאט.
טו.
ולו היית כאן
הייתי נעלמת
נחבאת בתוך מסך של תירוצים.
ולו חזרת
עם זר פרחים ולב פתוח
היית מוצא רק
ר
ס
י
ס
י
ם.
טז.
יעברו שנים, אמצא עצמי אחרת
אישה. בית. ילדים.
תהיה לי משפחה.
תהיה חצר צוהלת.
אז מה?
נשים מנוגה?
גברים ממאדים?
אתה תבין, אני יודעת
אתה תהיה פשוט איתי
פשוט תהיה, תהיה תמים
אתה תבנה לי את ביתי.
יז.
וכל הזהב שזורח
וכל יהלום שמאיר
ייענד על אצבעי המושטת
על ידך, אהובי הזַהיר.
תישיר מבטך אל עיניי
ושירה תהיה אז נלחשת
בקול רם תצהיר, מול כולם-
"הרי את מקודשת!"
יח.
ויש עוד רגע לעצור
לזכור את מי שכֹה אוהבת
לנצור את הפנים הישנים
לנשום את הרוח המנתבת.
יט.
לנסוק אל עֶבר לא ידוע
להתרגש תמיד, לפרוש כפיים לרווחה
לאסוף את כל מה שעברתי
ולהגיע לתחושה מבורכה.
כ.
לדעת שאתה רק כאן
מקיף אותי, ימין ושמאל.
אביט למעלה בכניעה
אליך, שרוקם הכל.
מבט מושפל, עיניי למטה
וגם שם אתה הינךֳ
סובב עולם, יקום בראת
וכל דבר מגדיל שִמךֳ
ואז לתוך תוכי לראות
כן,
גם בי אתה נושם.
ולאהוב אותך מאוד.
אבא.
קדוש.
מרחם.
תגובות