בס"ד

תעודת זהות

היה זה יום הולדתו הששה עשר, ומובן, שהדבר הראשון שקובי עשה מיד  כשקם -לאחר התפילה וארוחת הבוקר-  היה לנסוע העירה אל משרד הפנים. הוא נעשה היום בן שש עשרה ועל כן לא יוכל לפספס את ההזדמנות שגם בידו תהיה תעודת הזהות .

וכך אץ לו רץ לו מיד  אל משרד הפנים כאשר בכיסו מונחים שתי תמונות פספורט מחייכות, שהיו זהות באופן מוחלט לפניו, ואת תעודת הזהות של אבא (שיזהו אותו כאביו...) ובביטחון  מוגבר הגיע אל שערי המרכז המסחרי אשר בו שוכן משרד הפנים, הוא טיפס אל הקומה השניה של המרכז המסחרי, נכנס אל חדר ההמתנה וקרע מן הגלגלת פתק שעליו היה רשום המספר 334 . הוא הביט אל עבר המסך שהיה תלוי מעל לדלפקים עליו היה רשום המס' 250, העריך את המצב הנתון, והתיישב באחד המקומות הפנויים שבחדר ההמתנה.

הוא חיכה בסבלנות ומידי פעם הרים את מבטו מהעיתון ע"מ לבדוק האם הגיע תורו. הוא נעשה דרוך במיוחד כאשר הפעמון צלצל והופיע המס' 325 ,המתח  הרקיע לשיאים חדשים!! האם 325 יגיע ? כל הקהל במתח! לא הוא לא פה! הבא בתור הוא 326 באוויר עמדה שאלת השאלות: האם הוא כאן? 1,2,3 ו...הוא כאן! איזה קרב צמוד!! וכך התקדמו המספרים עד ש...

קלינג מס' 334 הופיע על המסך.

מיד כאשר הופיע מס' "המזל" 334 קובי קם ומיד, ללא שהות מיותרת, נכנס אל תא מס' שלוש {כאשר הוא} מלא בסמכותיות ובגרות שלא התנסה בה עד היום הזה.

הזהות הבוגרת איבדה מקסמה באותו הרגע שבו הפקידה פנתה ואמרה: "אפשר לעזור לך מאמי?"  ומיד הוא הרגיש פגיעה בגבריות המתפרצת שלו, שכן תעודת זהות היא הסימן הראשון שהוא לא 'מאמי' אלא אזרח שווה בין שווים במדינת ישראל הרי בכל זאת הוא ישא בגאווה בכיסו את סמלה של מדינת ישראל! 

אבל יעקב לא איבד את העשתונות שכן הוא לא ייצא מפה ללא תעודת זהות!

"אני ב..באתי להוציא תעודת זהות"

"יש לך את כל מה שצריך ?"

- "כן , הנה".

"טוב רגע אני עוד שנייה מטפלת בזה קודם כל אני רוצה לרשום את זה במחשב... דקה...כן...הנה...רק שנייה אני נורא מצטערת אבל המחשב לא נותן לי, תשמע מתוק איך קוראים לך? יעקב? יופי! אני לא יודעת מה קורה פה אבל בחיי המחשב לא נותן לי! אני אנסה עוד פעם... רגע הנה השם שלך, זה מופיע לי, אני לוחצת enter אבל זה לא נותן לי! זה פעם ראשונה שדבר כזה קורה לי!"

חוסר היכולת להביא את זהותו לידי מימוש בלבלה אותו  לחלוטין, שכן יעקב לא ציפה לכך שהמכשול העיקרי להוציא את בגרותו מן הכוח אל הפועל הוא שביב תוכנה זעיר שהתנגד לכך באופן נמרץ .

הבחור התבלבל מעט ולא כל כך הבין מה עליו לעשות: האם ללכת לעמדה אחרת, או שמא להתקשר לאבא ואולי פשוט להתחנן על זהותו המתמסמסת. הוא היה חסר סמכות לחלוטין, שכן אחרי הכל:" איך אפשר להיות סמכותי כאשר אני חסר זהות", חשב .

לאחר מס' שניות חשב לעצמו:" הרי האדם הוא זה שיצר את קופסת החלונות הזו הנקראת מחשב, ולכן האדם הוא זה שיכול לומר למחשב אני לא שם עליך!".

גם לתובנה העמוקה הזאת היה לנציגת שר הפנים בתא מס' שלוש תשובה מחוכמת  שלא חשב עליה:

"אין דבר כזה! אם המחשב לא נותן, אז המחשב לא נותן לא מתעסקים עם

 המחשב ! אתה יודע איזה בעיות יעשו לי אם אני לא אעשה מה שהמחשב אומר לי! , אבל הנה, אני אנסה את הבא בתור ונראה אם זה רק איתך הבעיה "

קלינג... 335המחזה שאירע מיד אח"כ העמיד את יעקב במצב די משפיל המחשב יצא מגדרו על מנת להעניק יחס אדיב אל מס' 335 וניפק למר 335 זהות מנוילנת עם סמל מדינת ישראל מוטבעת על גבה ואילו הוא נשאר חסר זהות לחלוטין.

הוא הרגיש איך לאט לאט הוא נעשה רואה ואינו נראה בעיני הפקידים שכל עניינם היה לעצב את זהותם של 336-450 מה שהיה די מובן לאור העובדה  שהוא, 335, היה חסר זהות לחלוטין...

המועקה בליבו הייתה גדולה שכן איך הוא יכול להיפגש עם החבר'ה ככה?!

בשלב זה הוא היה די מיואש מתעודתו המקורית ולכן החליט לבחור באופציה הטובה ביותר במקרים  שמרפי בא לביקור והכל משתבש ולכן הוא העמיד מס' יעדים אסטרטגים לקללות פוטנציאליות הבעיה הייתה שככל שהוא חשב על העניין היעד המרכזי  היה ג'וק סילקוני קטן שפגם ביכולת הזהות...

הוא המשיך חשוב באינטנסיביות על עסק הביש שנקלע אליו (מה שגרם לו לכאב ראש מוגברים... ) והתחיל לחשוב באופן אופטימי על הדברים ואמר לעצמו  שאם אין לו תעודת זהות אף אחד לא יזהה אותו באופן רשמי...