נערה שתמיד צחקה, שמחה, הלכה לעולמה.

  לכייף לא נוכל בלעדיה כי הלכה ולא תשוב.

   החיים יהיו  ריקים בלעדיה. וכלום כבר לא חשוב.

מחשבתנו תנדוד רק למקומות אפלים, חשוכים.

לא אי שם למרחקים. לשדות בהירים מלאי פרחים.

 

אלוקים חבק אותה במקומי כי אני כבר לא יכול.

ומלה טובה כל יום חשוב מהכול.

את מי היא תאהב שם למעלה?

היא כבר איננה לידי.ואין עצוב כמותי.

 

מה אעשה בלעדיה?

שאמשיך בשגרה? איך אוכל, איך?

מה ימלא  את  החור השחור שבליבי?

הוא מדמם ולא יכול לעצור,החור.

 

תמונות זוועה עולות בעיני.

אך כשהן חולפות,ותמונות שמחות מגיעות,

אני מלא דמע על שהיה ולא יהיה עוד.