ישבתי על רצפת החדר הקרה ובכיתי, חשבתי על חיים כמה הם מוזרים
משתנים מרגע לרגע ושום דבר לא יחזיר את הרגע הקודם
,אני זוכרת שתכננו לנסוע לצפון אירופה בנובמבר
.איך ישבנו בשעות הערב על הנדנדה ודיברנו בעיקר על אהבה
.לקח לי זמן עד שהכעלתי שלא תחזור עוד
כעסתי על השיחת טלפון שאמרת שהכל טוב ושאתה לא יוצא למבצע
.ושאתה נשאר במחנה
את יומולדתך חגגתי לבד, פעם ראשונה זה היה מוזר לשבת לראות את השקיעה בלעדיך, אתה זוכר? איך ישבנו וצחקנו על העולם שהוא קטן בשבלינו, איך תמיד ידעת מה הזמן הנכון בשביל לעשות את הדבר הנכון,תמיד ידעת
עברו מאז 8 חודשים, ועדיין לא בכיתי, סלח לי שלא בכיתי, סלח לי הרגעים שלא הייתי, סלח לי שלא סיפרתי לך שהיית אהבתי הראשונה
להתראות חייל שלי, להתראות אהובי
תגובות