שהערב יורד
ואפשר לדמיין את הרחוב
כמו היתה שייכת לפראג בשנות העשרים
הוא עוצר ליד המכולת ומבקש קופסא אחת ומצית
לא התרגל לאורות הגבוהים
לנשים שהן שחקניות בלי תסריט
והכלב צועד לידו
הוא מנסה להביט בעיניי
לראות אם גם כלבים, סופרים את הימים
מה נשאר לו?
כלב קטן, ספסל בגינה, וכובע שחור
הוא מביט על העיר
כמה ממנה הוא הכיר
על הקיר
מישהו כתב, שמחר המשיח יגיע
והוא נזכר, איך פעם היה מדמיין שהים לוקח אותו
אבל מה עם הכלב, הוא היה שואל
והכלב החום שלו מביט בו,
אחרי כל השנים, כמו היו זוג נשוי
הוא מביט בשתיקה על הילדים שלא היו שלו
הכלב מביט בו, ולא מרחם
הוא יודע, שהוא לא אוהב את הרחמים
מביט בו, ומחפש תקווה עצורה
לפעמיים הם נעצרים מול הים, וממשיכים בלי להרגיש דבר
לא הצליח ללמוד את המילים הנכונות כדי לדבר
והיה נהנה מהשקט
רק זיכרונות נשארו לו, מארצות רחוקות
מאנשים לא דומים
הוא מביט בתמונות שתלה במסדרון
כלב אחד מביט בו
הוא רוצה לספר לו את הסיפור עם סוף אחר
ובערב שהוא יורד לאט
הוא ייקח אותו להסתובב בעיר
יספר לו
איך שם, הכול היה קטן יותר
היה ניתן לגעת בכול צד
בלי לפחד ליפול
והכלב יביט אל כול כיוון בסקרנות של ילד
והוא יחשוב על כול מה שיכול היה להיות לו
אם היה, מתעורר מוקדם יותר
ומה נשאר לו עכשיו?
כלב חום שהולך איתו לכל מקום,
ספסל קטן בגינה
וכובע שחור, שמסתיר שנים של בריחות
הוא מתיישב ונותן לכלב לרוץ חופשי
לא פעם שאל את עצמו, למה הוא חוזר אלי?
עכשיו הוא חופשי, רצה לצעוק
תברח
אבל תמיד הוא חוזר
עולה על הספסל ומניח את הראש על רגליו
ככה הערבים חלפים לאט יותר
הם חוזרים הביתה, נשים עוצרות מלטפות וממשיכות
ידע שאם היה יודע לדבר, מישהו היה מנצח היום
עולה במדרגות בכבדות
נזכר איך במקום רחוק, בשעות האלה
היום רק התחיל
לא היה לו אז כלב שילווה אותו לכל מקום
פותח את הדלת, מניח את הרצועה בסל
הוא הולך לחדר
הכלב אחריו.
תגובות