כשאני מסתובב ברחובות תל אביב בלילות אני רואה חיים שלמים תרבות שלמה שמתנהל בשעות הקטנות של הלילה וגם פשע מסיבות זנות מכירות קטטות וכו´ אבל בתוך הג´ונגל מבטון הזה שאני מנסה לשרוד בו יום אחרי יום אחרי יום אני גם חושב מי אני מי אנחנו מה אני מה אנחנו האם למישהו איכפת מילד מתבגר שמסתובב לבד ברחובות מחכה לחברים שכרגיל מאחרים ומהרהר בקול רם את מה שיש לי בראש סתום ת´פה!!! צרח עלי מישהו שכנראה לא הצליח לישון ולפי זה הבנתי שהבעיות שלי אינם שווים לקליפת שום בעולם המופרע הזה... כי לכל אחד יש את חייו ובעיותיו וללא שום אזהרה אפשר לקבל את הטוב ואת הרע באות זמן אפשר למצוא אהבה ולהפך אבל כמו שאמרתי זה לא מענייין אף אחד בעולם המטורף הזה