כמו עלים בנהר בלי עצב גדול, בלי שמחה גדולה אנחנו מתקיימים נושאים בתוכנו את כל הקלישאות והפגמים חיים בשתיקה לא יכולים לחצות את הגשר בלי להרגיש, שאולי אין לאן התפכחות איטית מאשליות מעטות לקח לנו זמן רב להרגיש את מה שאנחנו יודעים ולדעת, שמה שאנחנו מרגישים לא קשור אלינו יותר, לא קשור לשום דבר כמו עלים בנהר. עם כוסות יין מלאים חשבנו שיתאימו לנו פרצופים עצובים אחרי ששתינו, לא נותר לנו דבר להגדיר ואת אמרת, זה אנחנו אין יותר מה להכיר יש בנו אומללות, כמו כתם שלא ניתן להסיר אי אפשר לפתות אותה להשתנות בלי עצב גדולה, בלי שמחה גדולה היא מוכתמת בנו בערב, שהכול יורד אנחנו נוגעים משאירים משהו לזמן אחר אי אפשר לשחזר הכול, בלי להרגיש מנוצלים שום מהות לא נשארה צלחות מזכוכית עבה, דלתות עץ, מרפסת וגינה מנסים לשייך את עצמנו, דרך זיכרונות כמו עלים בנהר מפחדים להיעזב ואת אומרת כול מה שנשאר לנו, מספיק בשביל שנישאר קיימים אומללות בלי שמחה גדולה, בלי עצב גדול לא יוצאים מן המסגרת לא משאירים רגעים בלי לפרק אותם לחלקים קטנים בתוכנו יש עוד משהו לספר, את אומרת ואני שותק משנה לשנה אנחנו מוותרים על עוד לא מבקשים מופעי צדקה, מוותרים על מחוות מוכנים להישאר רק לא ליפול למלכודות לפעמים נשארים ערים עד מאוחר כדי שלא נצטרך לחלום בלי עצב גדול, בלי שמחה גדולה מתקיימים מיום ליום ויתרנו על הרבה יותר מזה ואת אומרת, אין טעם לחזור כול ביטוי עכשיו נצטרך למצוא לו מקום הגדרות משתנות, שפה זרה קלישאות שאין להן ברירה משאירות אותנו ריקים מול הבית יש נהר עלים מדי פעם נושרים אליו ואנחנו קורסים בלי ליפול פחדים ישנים ממלאים את המקום אני מביט בך, את מביטה בי אומללות תביטי, איך אנחנו לא מצליחים לזוז איך כול מגע, לוקח לו זמן להגיע ומיד הוא עוזב עיוותים במקום מבטים אלה הפגמים, הקלישאות שהמצאנו לעצמנו כדי שיהיה לנו משהו, להבין בלי עצב גדול, בלי שמחה גדולה כמו עלים בנהר אין יותר סודות, רק שקרים שהתחבאו בתוך הזיכרון ומציאות אחת, שאין לה מפלט שניים, רק קיימים.