נכון שכבר מזמן השעון צלצל חצות ואתה מעולם לא הרגשת את הדקות חולפות... עוד דקה ועוד שעה חולף לו הזמן בריקוד מחוגי-השעון, מאבד תחושה במאגרי הרגש מפזז במעגל, בין חוגת השעות העגולה לבין מחוג הרגעים החולפים בזריזות קבועה. על המסך הכחול מתחלפות התמונות מערכות חצובות בלוח הזמן. עוד שורה מקדשת מצב מסותתת כאבן שפה על לוח שעון החיים. חריצי זמן השמחה והעצב שקעי התשוקה בעומקים מתחלפים החלום והדמיון מבצבצים כמחסום עוצרים לפרקי זמן מנוחה, תוקעים טריז בגלגל השעון ולהרף עוצר הזמן מלכת. כפטיש ואיזמלת הולמים המחוגים מנתצים מישרים וחורצים מעבר משאירים לזיכרון עוד שורת מצב חרוטה ובצעדי מחול בנבכי הזמן עוברים אל עבר המערכה הבאה ואז ... השעון מצלצל שוב חצות ואתה מעולם לא הרגשת את השנים חולפות ...