אמא,אל תבכי.אני מבטיח לך- שלא כואב למות. עוד מעט אהיה מלאך, קטן,מתוק,חמוד. אמא,את יושבת לידי ונראית שלוה. גם קצת שמחה. אבל בלילה,כשלא ישנתי ראיתי איך שאת בוכה. את יודעת אמא, שמתי לב שפתאום אני נורא קטן. וגם בבטן מאד כואב אמא, מה זה מחלת הסרטן? לא כדאי לשקר, אמא, נכון? ולא צריך להעמיד פנים. היום זהו יומי האחרון מחר אהיה מלאך בעננים. אל תבכי,אמא,כשאפסיק לדבר. כן,זה יקרה עוד מעט. נסי,אמי,להתגבר; הן מזמן את גורלי ידעת. אמנם קיות,וקיוו כולם וגם אני רציתי להשאר אך כך רוצה אדון העולם והוא יודע טוב יותר... עיניי נעצמות,הנה זה בא... שימי נא ידך בתוך ידי. מסרי בבקשה דרישת-שלום לאבא, וגם לנועה אחותי. אמרי נא לכולם שלא שכחתי; גם ברגעים האחרונים ממש את כולם -כולם זכרתי, חבל שלא אוכל לפתוח דף חדש. נשמתי הקטנה ממריאה כמו ציפור פורסת כנפיים,עולה למרומים משייטת במרחבים עצומים של אור קרובה מאד לריבון-העולמים. * * * אמא,אני מבטיח לך- שלא כאב למות. אמא,כאב יותר לחיות. כעת טוב לי,תם הסיוט. אז אנא,אמא,מחי את הדמעות.     מתוך הספר "מעל ומעבר"