שנתיים אני נודד מהלך בדרכים מוצלות מחפש לי נווה מדבר מפחד לדרוך יחף על חול הכבשן אשר נקרא בפי החולמים דרך האבנים הצהובות הרוח דוחפת אותי הצידה קוראת לי לצאת למרחב למצוא את יעודי על גחלים זהובות. יש בי חלק שמוכן להיכוות לעיתים עיניי פוזלות ליבי תמיד מטיח בשכלי האשמות. אבל כאן בצל אני יכול להתנחם עם ההמון במקום הזה אתה אף פעם לא לבד במקום הזה אם אתה לבד אתה אף אחד. שם אתה אף גם אף פעם לא לבד אתה גם לא יכול להיות לבד תמיד נמצאת איתך יד מורה. טופחת בגב מי שניסה.