ובשבוע השלישי, כשקמלו כל זוויות האור שבחלוני וקמרו כל עיגולי החושך שבמסתרי עיתותי הייתי שלך. וידעתי, הן ידעתי בטוחות כי מסתרי אפלוליות מחשכי זוויות עינינו הן רק באופק ייפגשו ו- מבעד לאלפי שנות ירח מרוקעות-מקוערות- מקורעות היינו כמתבוננים ונשמנו... הוי, איזה דליחות, יא - ראב.