במקום שבו אנשים לא הפסיקו לחלום עדיין המוות מנצח הכל. ושם, גדלים ילדים ונולדות אהבות. נולדות אהבות בין חלומות גדלים ילדים בתוך מלחמות נערים בני עשרה כבר רגילים לזה ללכת לתיכון, ללמוד יחד לבחינות ואח"כ להפגש בבית הקברות. "החיים חזקים" אומרים התושבים אבל המוות חזק גם כן לפעמים. חוגגים חתונה ואח"כ הולכים להלוויה. ולפעמים הפוך. יום עצמאות אחרי יום זיכרון, וחגים שבוע הספר, הי-טק ושירים. ובין לבין יריות, פיגועים והסכמי שלום מזוייפים. התושבים קמים בבוקר לעבודה בדרך שומעים מה שקרה ומיד מבררים מי ההרוג וכמה פצועים ואם זה אנשים אולי מוכרים? יושבים מול הטלויזיה בערב ובוכים הולכים לבית הקברות וניחום אבלים. מבקרים את האמא ואת החברה מוציאים לזיכרם ספרים ומקימים גלי עד ואתרי אינטרנט.... ואח"כ בסלולרי מצלצלים לחברים לצאת לתאטרון בערב קובעים... ובין ההריסות מוקמות חנויות חדשות בנינים מוקמים ועסקאות נחתמות בני עשרה עוד הולכים לים ולמסיבות פורצים בצחוק באמצע הרחוב ועושים שטויות הם בני עשרה.... הם בני עשרה שגדלו בארץ הזאת שלמדו לחלום, לאהוב ולצחוק שלמדו להלחם וגם להרוג וגם.... לבכות בשקט בהלויות.