גשם חורף ועלי סתיו וניצן אביב, לאור נמשך רוח קיץ שנשבה עכשיו את הכל רוצה לתת – לך. אור זריחה מעל פני הים פרח בר שזה עתה פרח קני הסוף ליד שפת אגם את כל זה רוצה לתת – לך. אור כוכב זוהר באינסוף ולמרות שלא יודע איך אך אותו אני רוצה לקטוף ולשים אותו בכף ידך. קול הים רציתי לאסוף, להניח כמנחה מולך כי גלים שמגיעים לחוף על החול מרשרשים – את שמך. טל נוצץ בעשב מסתתר כמו פנינים – ממש אותו דבר כל טיפה רציתי לחבר למחרוזת, שכמו שמך תזהר. הנה – כבר עלה ירח בעיתו אור כסוף מזכיר לי את פנייך אין לי צורך להוריד אותו – הוא גם ככה מחייך אלייך. טל בעשב למגע קר את קרני ירח הוא קולט ואני יודע – אין דבר שאותו לא ארצה לך לתת.