בוקר.
בלילה חלמתי שאני פרח. לא משהו מיוחד אלא סתם כזה שצומח בשדה אחרי הגשם הראשון, עם עלי כותרת לבנים ואבקנים צהובים.
מסביבי פרחו עוד אלפי פרחים, אני צמחתי ליד גבעה קטנה שהסתירה אותי מפני מי שהסתכל מרחוק.
בחור ובחורה צעירים צעדו וצחקו בשדה, אני חושב שהם היו חברים.
הם התקרבו אלי ואז בלי שום התראה קטף אותי הבחור והגיש אותי לחברתו, הוא חייך והיא הסמיקה ונתנה לו נשיקה. הם הסתכלו אחד לשני בעיניים ולא אמרו כלום. היא הניחה אותי בין שערות ראשה והם המשיכו לטייל יד ביד.
קמתי. השעה הייתה כבר 18:00, הרגשתי מוזר, לא הבנתי למה הוא קטף דווקא אותי מבין אלפי הפרחים. מה הקשר שלי לזוג מאוהבים?
אולי סתם הרגשתי מוזר כי כבר הרבה זמן לא קמתי לאור יום, שהשמש עדין זורחת.
אני שונא להתעורר. בזמן שאתה ישן אתה בעצם נמצא במקום אחר, חולם. שאתה קם כל מה ששכחת בזמן שישנת נוחת עליך, ואתה מרגיש כאילו נפלה לך משאית בטון מלאה על הבטן. אני באמת שונא להתעורר.
השעה הייתה שש בערב, שעון חורף, סתיו עכשיו.
צחצחתי שיניים וירדתי למטבח לאכול משהו קטן, הרגשתי כבד שמשאית מערבלת בי בטון בקצב מהיר.
ההורים שלי לא היו בבית ושוב התחלתי לחשוב. הצצתי מחלון המטבח, דקות אחרונות של אור ריחפו להם בחלון, הרבה זמן שלא פגשתי בהם.
סתיו עכשיו ופעם שמעתי שבסתיו השקיעות יפות אז נסעתי לים.
הגעתי לקו המים, הלכתי מטר אחורה והתישבתי.
הגעתי בדיוק בזמן ששמש נגעה בים, הבטתי בשמש הנבלעת וחשבתי. כבר שנה עברה מאז השחרור ואני עדין ישן כל היום. אולי כדאי שאני באמת אעשה עם עצמי משהו, כמו שאמא אומרת, אבל אני אוהב לישון ובצבא לא היה לי מספיק זמן. כל החששות קפצו שוב ממחבואם והתחילו ליצוק ברחבי הבטן שלי יצירות אומנות מבטון.
אוף כמה שאני שונא להיות ער.
"כדאי לך לקום מפה עוד מעט תהיה פה גאות". הסתובבתי לאחור, לא הבנתי מי מדבר אלי. "סתם זרקתי עצה ידידותית, אתה לא חייב להסתכל אלי בצורה כזאת חשדנית". מולי עמד גבר צעיר שאחרי שניה כבר הפסיק לעמוד והתיישב לצידי. "אני רואה שאתה לא מקשיב לעצות של עצמך" אמרתי לו, והוא ענה שהוא טוב רק בלתת עצות לאחרים.
קראו לו איתמר וסתם התחלנו לדבר, פחות או יותר היינו באותו מצב רק שהוא התחיל למצוא את עצמו. גם הוא השתחרר מהצבא לפני שנה אבל לא בנסיבות טבעיות והוא לא הסכים לספר לי למה.
המשכנו לדבר כאילו אנחנו מכירים זה את זה שנים, השיחה זרמה ונמשכה עד הבוקר. זה מוזר אבל איתמר ממש דומה לי, או יותר מזה, מבין אותי. כל החיים שלי חיפשתי חבר נפש אמיתי, בבית ספר, בצופים, בתיכון ובצבא. והנה סתם ביום סתיו אחד זה קרה. בבקר קבענו שנפגש מחר.
כשישנתי חלמתי שוב את החלום עם הפרח והזוג המוזר, גם הפעם הגבר תלש אותי והעניק אותי לאוהבתו. כשקמתי שוב חשבתי למה הוא בחר דווקא אותי מבין כל הפרחים.
הגעתי לאיתמר באיחור של שעה בגלל שלא התעוררתי, דיברנו שוב כל הלילה וככה זה נמשך כל השבוע.
איתמר הוא ממש בן אדם מיוחד, אבל גם קצת מוזר. למשל לפעמים הוא לובש מכנסי עור וכל מיני חולצות בצבע ורוד, הוא גם מגלח את הרגליים והחזה אבל לי זה לא מפריע. הוא חבר שלי. חבר אמיתי, אנחנו ממש ידידי נפש.
איתמר לימד אותי לישון בלילה ולחיות ביום. זה מאוד קשה לי כל התמודדות הזו עם החיים ביום אבל איתמר ממש עוזר.
אנחנו הולכים לכל מיני מקומות ביחד והוא אפילו מצא לי עבודה בתור קופירייטר במשרד פרסום, שזה בדיוק מה שרציתי לעשות לפני שהשתחררתי.
בזמן האחרון שאנחנו הולכים ביחד, איתמר רוצה שנלך יד ביד. הסברתי לו שאני לא בקטע הזה, אבל הוא עדיין התעקש.
פעם במסיבה שמשרד הפרסום ערך לכבודי אחרי שזיכיתי בפרס עבור פרסומת שלי לנייר טואלט בריח פרחי בר. איתמר ניסה לנשק אותי, מול כולם. דחיתי אותו וחייכתי במבוכה, איתמר נעלב ועזב. אני השתכרתי וסיימתי את הלילה במיטה של ניצה התקציבאית החדשה.
כבר חודש שאני לא מדבר איתו והאמת שהוא די חסר לי.
בלילות אני עדיין חולם שאני פרח או לפעמיים נייר טואלט בריח פרחים.
את איתמר פגשתי שוב אחרי שמשרד שלנו התחיל ליחצן את קהילת הגייז לקראת יום הגאווה. הוא ישב לבד בבר של הומואים ועישן סיגריה.
ניגשתי אליו והזכרתי לו שפעם הוא אמר לי שאסור לעשן "תמיד הייתי טוב בלתת עצות לאחרים" הוא ענה והשפיל את ראשו. כעסתי על עצמי על זה שהפקרתי את האיש שהפך אותי למי שאני, או יותר נכון גרם לי להבין כמה נהדר זה לקום בבוקר ולהישאר ער – כלומר לחיות.
איתמר היה שיכור, לקחתי אותו על הגב הביתה.
השכבתי אותו על המיטה והורדתי לו את הנעליים, הוא היה שפוך לגמרה. התבוננתי בו ולא יכולתי להתאפק, הרמתי את ידו וראשו ונשקתי לו.
אני לא חושב שאיתמר יזכור בבוקר את מה שעשיתי. אבל אני, לעולם לא אשכח.
כן, אני מאוהב אבל – חברים, בכל סיטואציה טובה בחיים שלכם, כשתהיו שמחים, מאוהבים ואו מאושרים. בצד יהיה לו אבל קטן שיטיל בספק את כל הטוב שלכם. הקסם הוא לא לפחד מאבל הזה, אלא לראות אותו, לשמוע אותו אבל גם להשמיד אותו או לפחות לכלוא אותו ולזרוק את המפתח לגבולות האושר.
כן, אני מאוהב אבל בגבר.
