דוהר אני על שיירת גמלים , בין לאוס הירוקה למונגוליה הצחיחה, חולף על פני מדבריות, אגמים ודרכי בשמים, אני הוא הזר היחידי בין עדר נוודים. "לאן אתה נוסע?" שואל אותי קול אימי, אינני יודע אם אמצא תשובה גם אם אנבור בתוך שק נדודיי. "אך איך תוכל לנדוד בני אם מחוז חפצך טמיר אפילו מחלומך?" כל שאדע הוא שבמקום ממנו אני בא אין דרור לנפשי המחפשת לברוח, לגלות, להתענות, ולחיות. "ובלילה עת יידומו הגשמים ואתה לבדך מקשיב לנקישות שינייך הרועדות, ורוח קרירה חודרת בלאט אל תוך נבכי גופך, האם אז בני יקר יישק חלום למציאות?" מסעי אינו חלום ואף אינו מציאות,זהו אותו כרך רחוק המתגלה רק לבודדים, עת ייעצמו האישונים, קצת לפני התעתוע וקצת אחרי הגעגוע. דוהר אני על שיירת גמלים, בין לאוס הירוקה למונגוליה הצחיחה, חולף על פני מדבריות, אגמים ודרכי בשמים, אני הוא הזר היחידי בין עדר נוודים.