כשהגענו לסן-פדרו, כבר לא יכולתי להשאר אדיש, הכפר היפיפה ישב למרגלותיו של הר מוריק בעל פסגות משוננות ונח לצידו של אגם האטיטלן השליו. ירדנו אני וירון חברי ועוד שתי בחורות שהכרנו באוטובוס בדרך מרציף העץ הישר לפתחה של מסעדה שנגנה מוסיקת סלסה שקטה, הכל היה שליו ורגוע כמו מתוך חלום.
אחד הילדים המקומיים לקח אותנו למלון במעלה הרחוב התלול. ירון כרגיל עמד על המקח והשיג לנו ולבנות חדרים ב"הנחה מיוחדת" והתחלנו להתמקם. אותה תרגולת ידועה, כמעט באוטומט, בוחרים מיטות, מורידים תיקים, ירון ניגש לבדוק את השירותים ואני נשכב על המיטה ומעשן עוד "מלבורו לייט". לאחר מנוחה קצרה יצאנו לאכול צהריים במסעדה ליד הרציף, ערב רב של מקומיים ותיירים, יושבים, מדברים, צוחקים וכולם עם אותה הבעה שלווה על פניהם. תחושה מוזרה של שייכות מוחלטת למקום השקט הזה.
בערב חזרנו למלון וראינו את הבנות יושבות עם שתי תיירות, ישבנו איתן והתחלנו לדבר את אותה שיחה רגילה, מאיפה אתן? ואתם? איפה טיילתם לפני ומה התוכניות, יופי, אותה שיחה שיוצא לך לעשות אלף פעמים בטיול. בלילה כולם הלכו לישון ואני ואחת התיירות, אנט נשארנו ודיברנו, התברר לי שהיא יהודייה, שגרה בשוודיה, סטודנטית שנה שלישית לוטרינריה. היה לה עור שחום, שזוף, שיער חום חלק ועיניים חומות יפיפיות. אני הזכרתי לה מילים בעברית שהיא למדה כשהיתה ילדה והיא לימדה אותי קצת שוודית (קצת ידע בשוודית לא הרג עוד אף אחד). לאחר כשעה של שיחה הצעתי לה לטייל קצת בכפר והיא שלחה בי מבט מוזר, כאילו היא בודקת סופית שאני בסדר ולא איזה סוטה, ואמרה: "למה לא, בכיף!".
יצאנו בשקט שלא נעיר את האחרים והלכנו לאורך האגם. המשכנו לדבר על ישראל ושוודיה, הטיול והצבא, על חלומות ואכזבות כשלפתע היא עצרה ושאלה אותי : "אילן, אני יכולה לספר לך משהו?" אמרתי בטח ועיניה נצצו באור הירח והיו אפילו יותר יפות מקודם, התיישבנו על סלע והיתה שתיקה מוזרה כזאת של לפני וידוי.
לבסוף היא פתחה את פיה וסיפרה לי על כך שבשלוש השנים האחרונות היא חיה עם חבר שלה ובתקופה האחרונה הקשר איבד את הקסם והיא הרגישה חנוקה ושהיא חייבת לברוח להתאוורר, לפני שהיא טסה היא הלכה לבקר את סבתה, להפרד, הן ישבו ודיברו ואנט ספרה לה על החבר ושאלה לעצתה. אז חייכה סבתה ואמרה: "אנט יקירתי, הוא לא בשבילך, האהבה שלך תחכה לצידו של אגם מנמנם בליל ירח מלא." לפתע היא הסתכלה לי ישר בעיניים והתחלנו להיתנשק. ירדנו לשפת האגם ושכבנו לאורו של הירח המלא והבהיר ביותר שראיתי בחיי.
לפנות בוקר חזרנו למלון ונפרדנו בנשיקה ארוכה, היא הביטה בי במבט עצוב כזה ואמרה לי בעברית לילה טוב, עניתי לה בשוודית ונכנסתי לחדרי. לאחר כשעה נרדמתי וחלמתי עלי ועל אנט מטיילים יחד, נירדמים מחובקים במיטה כל לילה, על זה שהיא תבוא לישראל ואפילו שנגור ביחד.
קמתי בצהריים ומצאתי את ירון במרפסת קורא ספר, שאלתי אותו אם הוא ראה את השוודיות והוא אמר לי שהן כנראה עזבו מוקדם בבוקר כי כבר יש לנו שכנים חדשים, נכנסתי לחדר לידנו בבהלה וראיתי על המיטה של אנט את המ"מ שלי מהסדיר, "יו איזה קטע זה אילן!!" הוא אמר, "אתה לא מאמין איזה שוודיות היו כאן מקודם, פספסת!".
